שיכור (רצאח) מבפנים. מגלגל לי ג'וינט ושואל את עצמי אם כל זה יכול היה להראות אחרת.ערומה לידי, התגעגעתי לזה, ופתאום המציאות מחלחלת פנימה. העולם האמיתי מחזיר אותנו חזרה.
החרטות שלי אינן נוגעות לך, רק רציתי שתעצרי. ואני עצוב עכשיו, אני ככ עצוב.
לפעמים המודעות יכולה לשתק והנה אני אחרי שרדפתי אחרי אוטובוס וניסיתי לעצור כמה מוניות. נמצא שוב בבית, מאחורי מסך מוכר.
רע לי, אני יודע שזה זמני, אבל זה רע לי ככ. לא רציתי שתרגישי ככה, באשמתי או לא, בסוף היום מצאת את עצמך שואלת עוד שאלות שלא רצית לשאול.
האור מחוויר והג'וינט מגולגל. מביט בעצמי פנימה, ג'וינט אחד לא יספיק, גם לא שישים.
לפעמים אני רוצה לתקן הכל, הדברים שאמורים להיות הפשוטים ביותר הם הקשים בעולם.
שקט הגיע, אפילו הציפורים לא מצייצות, שמעתי שיר שמודיע שכשאין ציפורים המוות פה מולך. והנה.. לא מוות ולא ציפורים.
אני רק מקווה להרדם בימים הקרובים...
מצטער
שי.