שנה עברית חדשה בפתח, ממש קרובה, ואני עם כל החוסר זיקה שיש לי למדינת ישראל מרגיש קצת צבוע בחגים.מצד אחד, אני מאוד אוהב את המנהג והמסורת, ושיש דברים שהולכים איתנו כבר שנים מדורי דורות.
מצד אחר, זה תמיד אותו הדבר, כולם באים לבושים הכי יפה שהם מצליחים למצוא, אפילו אם זה לא נוח. האוכל הוא תמיד אותו הסגנון, האנשים הם כמעט תמיד אותם אנשים, והשיחות הן אותן השיחות.
מצד נוסף, זו המשפחה שלי, שאני לא רואה כמעט בכלל, חוץ מבחגים ובמועדים פחות משמחים.
תמיד יש בי תחושה של מתח ועצבנות בחגים, תמיד יש כאב ראש מכל הבא ליד ורק בוקי מבסוט שוכב מתחת לשולחן האוכל ומחכה שיזרקו לו עצם.
אני כועס, אני כועס מבפנים ממש, אני מרגיש את העצבים נתווים בי, כמו שרשרת נוירונים ומרווחים סינפסים, יוצרים בי תועבה.
אני חושב להתחיל ללמוד משחק, או ריקוד, להתחיל להוציא את האגרסיות, אבל כל זה דורש השקעה שאין לי לתת.
ריקנות,
שנה טובה לכולם.
שי.