העולם בחוץ עומד מלכת, המכוניות כולן חונות, האנשים כולם בבתים. באמצע הרחוב יש אדם אחד.אוזניות לאוזניו, קפוצ'ון לראשו, וטרנינג לרגליו. האוויר קר ומריח כמו לילה, הגוף כבר חם והדופק תקין.
השרירים רפויים, וזיעה קלה ניגרת בגב. השמש רחוקה ומאירה באור צהוב את הרחוב.
הדשא הירוק מקבל גוונים של זהב והעצים נשגבים הם אל מול האופק. בצעדים גדולים ומהירים הוא מתחיל את המסלול.
כל העולם שלצדדיו נעלם מאחוריו במהירות מטושטשת וכל מה שמלפניו רק ממשיך להתגלות. משמאל אפשר לראות את תחנת המשטרה, ומימין את בית הכנסת. העולם בכיאוס גדול, הבתים חרוכים וכבר לא מעלים עשן, המכוניות הפוכות שרופות שבורות ומעוכות נערמות אחת ליד השניה במגדל לא טבעי.
הכביש שבור גם הוא, מלא חריצים וסדקים. הוא ממשיך בקצב מהיר לא שם לב לדרך שתחתיו, הנשימות שלו כבדות וניתן לראות את הבל פיו בגלל האוויר הקר. הוא נזכר בחיים שופעים ואוהבים. האוויר הקר מפלח את ריאותיו והוא משחרר מן הזכרון מביט שוב למציאות בפנים, הדרך ארוכה לפניו.
הוא מאגרף ידיו חזק, מטה את גופו קדימה, ודוחף עם רגליו בכל הכח. ראשו מזיע ומבעד לאלומות האור ניתן לראות את גלי החום הנפלטים ממנו.
שרירי הירך שלו מתכווצים ונמתחים בכל הכח. התאומים כבר כואבים, אבל אין בזה שום דבר חשוב. זאבים מייללים ברקע והוא עם האוזניות שלו. העולם נחשף יותר מולו ומאחור עדיין הכל מטושטש, במריחות צבע נוראיות הוא נעלם אל תוך זכרון ישן יותר. המרדף אחר האושר הביא את העולם לקריסה, העולם נחרב תחת הצורך של האנשים בחומריות, כולם רוצים יותר ויותר ומהכל והכי טוב שיש, הם שכחו שיש גם אטמוספירה בעולם, הם שכחו שיערות מפיצים חמצן לאוויר העולם ושומרים על גופנו בריא, והיום הם רק דפים ניירות ופליירים ישנים. הם שכחו שקיימת אהבה ורק השנאה מילאה את כולם. השמש מתחילה לעלות ולחמם את האוויר והאדמה. הוא רץ חולף על פני בניינים הרוסים, שלטים שבורים, כבישים מעוכים, מכוניות שרופות. אין ציפור אחת באוויר, האנשים כבר מזמן לא בבתים הוא יודע. הקצב מתגבר, הדופק עולה, העיניים נעצמות והצפצופים מתחילים, הוא מרגיש מרחף, ממש מעט מעל הקרקע, נוגע בה נגיעות קלות בלבד רק בשביל לשמור על קצב. המוזיקה מתגברת באוזניו, הנבל עושה לו שמות בנשמה וקול קריאות מרומם את רוחו, היו ימים יפים יותר. הוא ממשיך לרוץ, אל תוך שדות של חורבן. בית קברות לציווילזציה. הגיע הזמן לתקן את העוול הוא אומר, ומחליט ללכת.
קצת אהבה לזולת, זה הכל..
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה