והנה אחרי יום מלא שמחה חיוכים ואהבה והרבה מאוד עצמי אני יושב כאן חושב עלייך.מצד אחד אני רוצה אותך בראש שלי כל הזמן, מצד שני אני מפחד שאני מבזבז את הזמן.
אבל היי אחרי הכל אם לא אנסה לא אדע. אני יודע באיזה מישור בחיי את קיימת, ואני שמח על כך. פשוט הייתי רוצה הרבה יותר.
חלק מהתובנות האחרונות שלי הביאו אותי למסקנה, אני צריך מישהי שתאהב את העולם ואת הטבע, אבל יותר מזה, אני צריך שהיא תבין אותי.
לצערי אני בנאדם שמתבטא יותר מידי ברגש ולפעמים המילים מאבדות משמעות כי המחשבות שיש בראשי הן רק בראשי ואני לא מצליח לבטא את הכל.
אני מבין בתמונה מגרד את הראש הכואב וחושב לעצמי איך אני ממשיך? את בחייך, אני בחיי, והם לא משולבים יחד.
משהו בתוכי אומר לי שאני חייב שתהיי חלק ממני, אני יודע שאת זו את, משהו אחר בתוכי אומר שאני טועה, ואני לא יודע למה מהם להקשיב.
עד שלא אחליט לא אוכל לעשות צעדים, אני לא רוצה לעשות רע. אני לא רוצה לגרום לך לאהוב אותי ואז להבין שזה לא זה, אני לא רוצה את זה שוב, אין לי מקום בלב לזה. אני רוצה שתמיד תחייכי בשיחות איתי, אני רוצה שגם כשעצוב תחייגי לא משנה מתי. אני רוצה שתריחי אותי, אני רוצה שתחזיקי אותי, אני רוצה שתהיי רחוקה ממני ככל האפשר. הבלבול הזה מכה בי כל רגע מחדש. אני רוצה אותך איתי, אני רוצה אותך רחוקה.
אני רוצה שתביני אותי. אני רוצה שתראי במעשים שלי כדברים שהם דברים שאני עושה, שלא משנה הסיבה, אני רוצה שתתמכי בי תמיד, אני רוצה שתהיי חלק מהעולם הזה שנקרא אני, אבל אני רוצה שתהיי פתוחה לחירות והאישיות שלי. אני בנאדם לעצמי, כולי מלא אהבה, יש לי ככ הרבה לתת, אבל אני צריך שתהיי כמו כפפה ליד. אני לא רוצה אותך מושלמת, אני לא מאמין בזה, אני רוצה שתהיי שלי במלוא מובן המושג.
מעבד מחשבות, שחורות או לבנות, קבור בתוך אשמה, אבל בעצם במה אני אשם? מה אכפת לי אם כולם מרוצים? אם כולם לא מרוצים אז מה זה משנה אם אני זה שאנסה לרצות? אני לא רוצה שתנבחי, אני לא רוצה צעקות, אני לא רוצה כעס, אני לא רוצה דמעות, אני לא רוצה אותך עצובה. אני רוצה אותך מחייכת, אוהבת, מחבקת, מקשיבה, מדברת, מלטפת, מקללת, מטורפת.
בדרך לעמק השווה..
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה