שוב רואה בוהק יותר, הלילות מתקררים יותר ויותר.הריח הזה, השיר הנוסטלגי הזה, אני מעכל את הרגשות באיטיות.
התחושה הפתאומית הבודדה הזו, היא חונקת ושואלת ואני עומד אילם ללא תשובה.
נכנסת למילים שלי בלי שום רצון, כבר שמת עצמי בצד ועדיין ישן בלי שמיכה.
אולי כל זה יכול היה להראות אחרת אם לא הייתי נופל. הלב נופל אבל הגוף איתן, וזה לא הולך ביחד.
ערימות של צלחות ריקות מצטברות מול המעבר ליקום המקביל, זה שאני עוד רגע נוגע בו.
אני מתאושש ומרים את הראש, הראייה מתחדדת. עבר זמן, עבר הרבה זמן. והבדידות אוכלת ממש בעצבנות.
אני מביט בשעון ומבין עד כמה הוא מפגר. אני מחפש סוללה חדשה שתניע את הכל חזרה קצב תקין.
מתמלאת בי הרגשה שבקרוב הכל יהיה טוב. החלומות הישנים מתחלפים בחלומות שהיום לא נראות ריאליות אבל כל אחד ואחד מכם יגע בזה.
אתם יושבים ושואלים ולי יש תשובות. העולם הזה לא יראה ככה יותר. העולם הזה חייב להיות טוב יותר, אוהב יותר.
על מרגלות ההר הענק הזה אני עומד מוכן ומזומן עם שתי כפות ידיי ורגליי אטפס עד הקצה ואתם תהנו מפירותיי.
לא ילדים אביא כי העולם הזה,הנוכחי, לא ראוי לנוכחותם. אבל אתם תלמדו את ילדכם את דרכי ותראו להם שלא חיות אנחנו וכי אהבתנו גדולה.
אין צורך להיות אלימים ולהיות כועסים, אפשר לקבל דברים בהבנה, כי נכון לעכשיו, את כל השנוא עלינו אנו עושים לחברינו וקרובינו. כל ההלכות הראשונות שלנו כבר אינן בתוקף ואהבת חינם אינה שוררת כרגע בינינו. אבל אני הוא האש שתצית את לבבכם אחד כלפי השני ותראו עולם ומלואו. תחפצו בה ותרצו לשנות גלקסיות עבורה, כי לא העם היהודי הוא החזק השולט או החכם והכנה, שקרנים בדויים בדיוק כמו כל שאר העמים, כמו כל שאר האתאיסטים. נהינו אינטרסנטים ולא יראי שמיים. גם אם מסלול החיים כולו מדעי בלבד ואין אף כח עליון או אל או קבוצת אלים וגם אם אין רוחות ונשמות וגורל אנחנו יכולים להביא לעולם הזה אהבה ואת ילדינו נקח בדרך הזו ונראה להם כיצד להעביר את זה הלאה כדי שהעולם כולו ירווח מאהבת חינם ומפני השנאנים נתגונן, לא באלימות כי עם באמת, באש האנושית הזו שמחזיקה אותנו בחיים.
אני הדרך, עיברו דרכי.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה