Another Place

השמיים אפורים והקור חודר אפילו את הקיר. לבוש באלפי שכבות אני יוצא אל השלג הזה שנקרא מציאות.

אני מנסה לשרבט כמה מילים במחברת השחורה והישנה, יוצאים לי קשקושים של שעמום. הגיטרה מכוונת ואני פורט בה אקורדים מוכרים.

הקלידים שלידי מתנגנים להם ואצבעותיי מתמלאות בשכבת האבק שנחה עליהם. המוזיקה מחדדת אותי גורמת לי לחשוב.

אני מביט בתמונה ישנה שלנו עם דמעות בעיניים, ברקע שומע את הברזים, ואומר לך שלום.

כל מזכרת ממך היא רק עוד צלקת שמסרבת להגליד. אני מנסה לצאת לעולם חדש, להכיר אנשים חדשים. אני רוצה להרגיש חיוניות וחיות במקום זה אני נובל ומת. אני רוצה לחייך כל היום, אני רוצה להצחיק אנשים ולרגש אותם, במקום זה אני תקוע באותו מקום שהייתי תקוע בו מאז שאני זוכר את עצמי.

החיפוש אחר האמת הפנימית, הגישוש הזה לתוך עומק הנפש קורע אותי, כמו לטייל בתוך מנהרות מנזוברנזן, נתקל בדרכי ברוע המפשפש דרכו אל האור.

לפעמים אני מתפלל, מביט לשמיים ומדבר בראשי, אני רוצה לראות טוב בעולם.

אני לא יודע אם אני מסוגל לזה לבד

שי.