עברו כמה ימים מאז הפעם האחרונה.. הבלוג ניהיה כמו יזיזה שחוזרים אליה רק בשביל לשחרר קיטור. אולי הוא מאבד ממשמעותו. אולי הערך אליו נעלם לפעמים. השבועות האחרונים היו מעיקים ומוזרים אבל היו גם מרגשים מלחיצים ומשמחים. אני ועידו (חבר מאוד טוב מב"ש) עברו יחד לת"א. אנחנו משכירים דירה בפלורנטין ועכשיו שואלים איך מתחילים את הדרך הזו, כשאנחנו בתחתית ההר, ומתחילים לעלות. האם יש לנו מספיק כלים וכח רצון לעמוד בכל מה שידרש, נשיג את כל מה שצריך.העייפות עוד תהרוג אותי, השינה הזו נעלמת ממני אבל למזלי היפנוזה בשינה עושה אתה העבודה ולהיכנס לרגיעה יכול להרדים מעולה.
לפעמים התסכול בבדידות מערבב לי את המחשבות נותן לי שיטות חדשות לקבל את הרווקות. אני מביט לאחור ושואל את עצמי מי בכלל הייתי. המחשבה המעייפת יכולה למנוע מאיתנו בקלות לבצע דברים שבסוף היום הם פשוטים.
אהבת חינם
שי.