מרכז המבקרים מחדש נפתח ונחנך, כולם שמחו וצהלו כשראש העיר גזר את הסרט. ומיד בשתי מחוות אצבע קלות כבה האור והעיר ישנה.טוחן את העשבים שלי לאט ובתענוג, מרגיש איך זה ממלא אותי, בדיוק לשניה, שניה אחת לא נעימה במיוחד ואז הכל רגיל.
ממלא כוחות מחדש ב"גז" מצתים של הטבע, מתעלל בגוף ומנסה להציל את הנפש, ולאט לאט אני מבין, חלאס.
הים גועש והגלים אימתניים, רוצים לבלוע אותנו שלמים, לפעמים זה קורה, וזה בסדר אלה הם סידרי עולם. אם לא היו קיימים בני אדם או יותר מעניין, אם בני אדם לא יכלו לתקשר? ואם ואם ואם אבל לא, זה לא ככה, המציאות היא אחרת, המציאות היא אני או אתה או את או אנחנו וגם כולנו.
קיבולת כלי הכתיבה עלתה על גדותיה והבית כמו בריכת כדורים מכוסה דפים ועפרונות.
שתי נשימות קלות ישר מכניסות אותנו לקצב אחר, לנחמה אחרת ושלווה שנוחתת עלינו ,גם אם רק לשניה, ומצילה אותנו משיגעון.
הדלות המפורזת בחיים סוציאליים יכולה בהחלט לשגע, אבל גם ללמד.
רוצה להרדם!!!
שי.