Another Place

במסווה של זיקית. אדום מול הירח, נוחת על הבירכיים בכבדות.

העצבות משתרשת, עוטפת כל אטום ואטום.
הכליון הבלתי נגמר של היגון מקלקל את הערב.
סיפורים ישנים חוזרים פתאום מתוך נישות בודדות והנה לא עוזב אותי במנוחה.

לפרק את המוטב ולמטב את הנשכח וככה או ככה הכל לטובה או לטובה.

העצבות מתפוגגת, אגלי גלים מסננים אדוות אל החוף החשוך. ניחוח המלח האוקיאני הזה עושה בי שמות.

כל קול נדם והרעש נעצר, הזמן קפא ולא שמתי לב. שושנים סוחטים את ההדק והמחבלים חזרו בתשובה.

הכל מלא וריק בבת אחת, לך תסביר את זה.

שי.