החוסר מנוחה הזה עוד יביא אותי לתחילת דעתי כיוון שאני נראה לי מזמן כבר בסוף. אבל אז לוקח שלוק חמצן טוב כזה וקולט שאני סתם רב עם עצמי. אין כמו שלוק של חמצון בשביל נקודת מבט נוספת.
לפעמים תמונות ותהיות עולות בי, מזכיר לעצמי שהיו לי סיבות טובות פעם, אבל אני פשוט כבר לא זוכר, מה שהטריד אותי נעלם מאחורי פרגוד, או של שקר או של אמת אבל מי יודע כשאתה לא זוכר? לפעמים אני פשוט רוצה לפול על הברכיים לצעוק חזק לשמיים ואז אני עושה את זה ולא הרבה משתנה חוץ מהלכלוך על המכנס וכמות האדרנלין שבגוף. הברכיים הם לא מקום לכניעה, קיבלתם פעם ברך לבטן? זה יהיה לכניעה אם תקבל את הברך לבטן. השמש מתחמקת לה בין הביניים מחריכה את העולם להדלק, יש יום להתחיל. אנשים מתעוררים מאזינים לשעונים מעוררים מעוותים למניהם, רבים עם עצמם במראה איך השיער נראה היום ואיך זה שעשיתי את האיפור כזה עקום. יהיו כאלה שיהיו ערים כל הלילה, אבודים בתוך המחשבות של עצמם, בודדים מחופשים בחיוך כדי שלא ישאלו שאלות מיותרות. למזלנו לא כולם עצובים וממורמרים ויש עוד שמחת חיים בעולם הזה.
"ושואל ומבקש, אייכה?"
ברמות הרוחניות הנמוכות אנחנו זקוקים ליד מושטת, בסופו של יום היא תושט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה