אחד הימים היותר מעשיים שהיו לי בחיים.
חזרתי לעבדות קצת כי החופש מגיע בקלות אבל הוא דורש המון התמדה.
אם אהיה עבד רע איך אוכל להעריך את החורין? רק כי חוויתי עבדות או שבמשך כל הזמן חמקתי ממנה?
כולי מסתחרר אבל חזק מול המון. עוזר לאיש עיוור להגיע הביתה וחתולה עם גורים מעלי מנמנמת, בספה כחולה עם אלכוהוליסט ישראלי שנדבק חזק לאנגלית מדבר על אה ודא ועל כל המי ומו.
אני מרפד את הנחיתה עם משפט אהבה ונזכר שהכאב הוא רק רגע קטן אל מול עוצמת היופי והאור שבשמחה.
אני חוזר ומזכיר לו שאהבת חינם באה בחינם ואפשר גם לקבל אותה בתמורה למשהו אחר. האם זה שווה את החירות שלנו? האם האהבה שבנו דעכה עד הסוף?
אני חורז ומסביר לעצמי, שהאדם כעץ השדה, יכול לפרוח וגם ההפך מזה.
חולץ נעליים שם כרית גדולה מאחורי הגב. עובד קשה ולא מוותר לעצמי. נותן מה שאני יכול כי אם לא אני אז מי? ואם לא בשביל אחרים איך אוכל בשביל עצמי? אז זה הזמן ללמוד לעומק הדברים, על הנשמה שמטריפה את החושים, איך הגידים קופצים בכל נקישה או פריטת מיתרים.
כמו כרטיס אשראי מגהץ את התחלתה של האמת. תודה לך שהבאת אותי לראות את זה.
חתימה טובה וצום קל לצמים. לחוטאים, תיהיו חברים תתמכו.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה