שבוע חדש נפתח לו בקרוב כל השינויים אמורים להתרחש, להביע דעה במציאות הזו. אני מרגיש איך לאט לאט העולם משתנה.
לאנשים אכפת יותר, הם מבינים שהם במירוץ לא נגמר ומתחילים לשאול את עצמם "טוב אז מה עכשיו?". ככל שיותר אנשים יחשבו דומה אפקט העדר יתחיל לעבוד, הרי דעת הרוב תלויה בדעת מעטים.
מוציא את הקפוצ'ונים מהבוידעם כי מתחיל להתקרר בבקרים ובערב, קשה לעמוד בחוץ בלי שינשרו הפיטמות. לוגם מהנס המגעיל שעשיתי לעצמי ואומר שיחיינו. מברך לשלום את כולם ומחייך לחדשים שזהו מקום שכיף להיות בו. הישנים נעלמים לא מתמידים ונותנים לזמן לסחוף אותם רחוק לרעיונות חדשים. ואיך אני יכול לכעוס? הרי גמאני נעלם, גמאני לא מתמיד אז איך אבקש משהו שאני בעצמי לא עומד בדרישה? אני מזכיר לעצמי שאל ייאוש, שאמהות לנצח ישגעו את הילדים שלהם, שתמיד יהיו הקופים שינסו לרוץ הכי מהר והכי גבוה כדי להגיע לצמרת. אני לוגם מהאוויר ומחייך אל השמש שמסנוורת את הבניין מולי, הרי שם בעיקר טמונה האמת, בצד שבו השמש מאירה, היופי שהיא מאירה מספיק חזק שגם במקומות שחשוך יש אור. פורס ידיים לצדדים ומתחמם מהמגע הנעים הזה שרק השמש יודעת לתת.
תודה לך טבע על המושלמות הבלתי נגמרת.
שבוע מעולה צרוף שמחות חיוכים ואהבה =)
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה