Another Place

אין לי מקום קבע, התיק ואני מחליפים את הנוף כל כמה זמן.
חשבתי שזה יהיה קשה לעזוב אבל לא תארתי לעצמי כמה. לא הבנתי כמה הגעגוע חזק והכמיהה למגע מתסכלת.
שכחת שוב את שהיה עלי לזכור, והנה קארמה או מרפי מתעתעים בי כדי שאולי אחכים לבאות.
רודף אחרי הזנב של עצמי, מתייסר במעגלים עד שהצל שלי מפחיד אותי שוב. כמו ילד קטן ובכיין, עצוב שכלום לא מסתדר.
המועד מתקרב מהר יותר ולא משנה כמה אני מחפש אני לא מצליח למצוא לי מקום. תהיתי אולי לחפש שותפים, אולי לעזוב מכאן.
כלום לא כובל אותי לשום דבר רק הפחדים הקטנים האלה שמשאירים אותי לעמוד במקום.
מקנא באלה שיש להם, כועס על עצמי שאין לי. שכחתי מה זה לפרגן בל לפתוח עין. נזכרתי "שימותו הקנאים".
אולי בתוך כל התהום הזה אני רואה את האור מלמטה, מסנוור אותי וקורא לי אליו כמו אל צמח.

אני צריך בטחון, נמאס לי מהחששות

שי.