אני חופר פה קצת בזמן האחרון, אבל זה כי לכאן יש לי תמיד את האופציה להגיע.המצב, הזמן, החוויות שאני נמצא בהם כרגע במצב טוב מבחוץ, אולי לא טוב אבל סביר. כדי שיהיה לי את הכל מול העיניים אני הולך לכתוב את הכל.. פשוט הכל.
אני אנסה להתחיל מההווה והקיים כרגע. יש לי חברה כבר שנה וכמעט שלושה חודשים, כרגע היא באיטליה, אין לנו הרבה שיחות טלפון, ורובן אם קיימות הן קצרות, תמציתיות, ואם הן ארוכות חלק גדול זה בגלל עצבות והישפכות על מצב הקשר כרגע, מעבר לזה אנחנו מתראים לעיתים רחוקות (פעם בשבוע זה המקרה הממש טוב). מעבר לזה כשאנחנו יחד, השיחות רוב הזמן זורמות, יש על מה לדבר ויש תמיד מה להוסיף, אבל כשזה מתרחק ביחד איתו גם הקשר, שנינו יודעים שזה לא בריא, ואפילו מקולקל קצת, אנחנו מנסים להאחז ברגעים שלנו יחד ומנסים לשמר את הקשר הזה כמה שיותר. אחרי החברה יש את העבודה, אני עובד בדומינוס פיצה בבאר שבע, כאן נולדתי (פה נולדו לי ילדיי? מקווה שלא), וכאן אני גם גר עם ההורים.. אבל עוד אגיע לזה. אני אחמ"ש שם, אבל בעיקר אני זה שמכין את הפיצות וצוחק או צועק על השליחים (תלוי באיזה מצב). העבודה כבר לא מספקת אותי, אני לא מגשים שם את הרצונות שהיו לי כשהתחלתי לעבוד, לפתח את היחסים הבינאישיים שלי, לפתח את היכולת הניהולית שלי, זה נותן לי רעיון ללכת אל הבוס ולדבר איתו על הרצון הזה, אולי יהיה לו רעיון נחמד איך אני יכול לשפר את זה או לעזור לי לפתוח את הראש קצת בכל מה שקשור בעבודה. כרגע ההרגשה היא שאני עובד בשביל הפסקות סיגריה, והמשמרות הארוכות והמרובות הן לאמצעי אחד שהוא לצאת מהבית. בנוסף אני סטודנט לפסיכולוגיה וכלכלה במכללת אחווה. ראוי לציין שהסמסטר הקודם השקעתי לא מעט אבל לא מספיק, הייתי קם מגיע לרוב השיעורים. הסמסטר הזה הייתי במכללה אולי 3 פעמים וזה בגלל הלחץ מהסביבה. אני עושה את העבודות שצריך לעשות (בדקה ה90 תמיד), אני לא חוזר על החומר בבית כמו שהייתי רוצה לחזור עליו, אני די אבוד עם עצמי במקום הזה שנקרא אקדמיה, אני חושב לא פעם על לקחת שנה הפסקה. המטרה העיקרית היא לסגור את המינוס ולצאת מהבית של ההורים, דעות של אנשים אחרים גרמו לי לחשוב שאולי כדאי לי לוותר על דברים אחרים ולהמשיך ללמוד, אבל הצורך שלי לקחת שנה הפסקה לדעתי סמוי הרבה יותר ממה שאני חושב. יכול להיות שהמערכת האקדמית והבירוקרטיה הישראלית מעיקות לי ואני לא רואה חלק מזה. אני חושב לא מעט על חיים בחו"ל ועל לעזוב את המקום הזה, שאין לי חיבור אליו, את הממשלה והחקיקה כאן, את האופי הישראלי הנוקשה והחמדני והחסר אדיבות, את המילואים, את הדחיפות באוטובוס, את הפקקים בכבישים, את החום של הנגב, את הנוף הרגיל הזה (כן אפילו רמת הגולן יכול להיות רגיל אחרי כמה זמן, אבל באותה מידה גם נוף באירופה או אנטרקטיקה). אני חולם על חיים מחוץ למקום הזה. כמו שכבר ציינתי אני חי עם ההורים, מאז ומתמיד. חוץ מהצבא שלא הייתי יוצא יותר מידי הביתה (ואם כן אז בטח הייתי מעביר אותו עם האקסית), אני גר כאן ולא מכיר יותר מידי את החיים מחוץ לבית, המקום הנוח הזה שמאפשר לי להיות פרזיט שעושה מידי פעם כביסה או כלים או ארוחת צהריים. ההרגשה שלי היא שאני פשוט גר כאן כי אני צריך מקום לישון. אין לי חיבור לבית הזה, אומנם יש פה הרבה מאוד זכרונות בקירות האלה ובחפצים (בצורה קצת אגרנית הייתי אומר) שאני שומר שאין ספק שיהיה קשה לעזוב את כל זה. קיים בי חלום ממש עמוק בפנים, להיות סוג של נווד כזה, לטייל בעולם לחיות ממה שאני מצליח לקנות, אולי זה הפתרון הגדול לחיפוש העצמי שלי אבל בכל מקרה אני עוד אגיע לזה בסוף. עוד קצת על עצמי, אני מאוד אוהב מוזיקה, אבל בזמן האחרון אני לא מקשיב למוזיקה יותר מידי, אני לא מנגן כמו שהייתי רוצה מעצמי לנגן. אני כל כמה זמן מגיע עם שגעון חדש, אם זה מכירות, אם זה שיווק, אם זה להתחיל עם בחורות, אם זה טבעונות, אם זה פסיכולוגיה. הגעתי למסקנה מוקדם יותר היום שככל הנראה מה שאני עושה זה לא למצוא את עצמי אלא להמציא מחדש כל פעם. אני כל הזמן בחיפוש אחר עצמי, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד מייחל לשינוי שעדיין לא מגיע. ברור שקיימים שינויים כאלה ואחרים אבל איפשהו הכל אותו דבר (תודה שפתחת לי את העיניים לזה). כרגע השעות שינה שלי הפוכות לגמרי, ער בערך מ4 אחה"צ עד איזה 12 בצהריים למחרת. עובד בערב, חוזר בלילה (לרוב מסטול), קצת על המחשב קצת עם איזה ספר, קצת מנסה לישון וזה אף פעם לא עובד. בכל אופן, זה ההווה שלי, העבר שלי מגוון ורחוק ואני בספק אם אצליח להזכר בחמישית ממנו אם לא חמשעשרית ממנו (בעיקר כי הייתי שיכור רוב הטיפשעשרה, ומסטול אחרי הצבא). עוד קצת מסביב אולי על תחביבים. אז אמרתי שאני מאוד אוהב מוזיקה (למרות שהתרחקתי מזה קצת בזמן האחרון), אני מאוד אוהב שפות חדשות, אבל גם את זה אני לא לומד עד הסוף. אני אוהב לצלם (אבל לא יודע לעשות את זה בצורה מקצועית, זה נראה לי תחביב ממש נחמד). אני רוצה לצייר אבל אין לי את הטכניקה ולא את העצבים לשבת וללמוד לעשות את זה. אני רוצה לדעת לגדל ירקות פירות ועשבים למניהם, אני רוצה להיות בנאדם נקי ומסודר (לא רק באופן אישי גופני אלא גם מול הסביבה שלי). אני לא רואה כמעט טלויזיה אבל כמו רוב העולם התמכרתי לסדרות באינטרנט. אני אוהב לבדוק מלא דברים (מיותרים ולא מיותרים) בגוגל, אני טוען שגוגל זה התשובה לכמעט כל בעיה. מסתבר שגם לחיפוש עצמי יש לא מעט תוכן אבל כל מה שראיתי עד עכשיו די דיבר על מה אנחנו עושים כרגע ולא מה צריך לעשות (על זה רוצים כסף), אבל בעיקר אומרים שיש לחפור עמוק בפנים. אז זה מה שאני עושה כאן, אני חופר. אני יכול לומר בוודאות שאני לא מאושר עכשיו, אני די אפתי למה שקורה מסביבי ולא אכפת לי מזה כמעט בכלל. המטרה הבאמת נשגבת היא להשלים עם עצמי ולאהוב את עצמי בצורה הכי טובה שאפשר לבטא בו אהבה, אני רוצה להיות בעל ביטחון עצמי ולדעת שהבחירות שאני עושה לעצמי הן הבחירות שהכי טובות לי, לבנאדם שאני, לאופי שאני, לנפש ולנשמה שבי. אני מחפש לאוו דווקא את השפיות אלא את מי זה שי, ולא מה אני עושה כרגע.
הפרק הבא.. עבר.
השארו עמנו לעוד בוקר בלי שינה.
בקרוב...
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה