המקום הזה אליו אני מנסה להגיע גוזל ממני הרבה מאוד נשימה ובריאות נפשית.אני בדכאון, אני יודע את זה. כבר שנים שאני בדכאון. מחפש את הדרך לשמח את עצמי לנצח.
עד עכשיו הדרך הזו לא עבדה.. למצוא תחליפים למחשבות האישיות שלי, למצוא דברים שיסיתו אותי ממי אני באמת.
נמאס לי למצוא שיטות חדשות. אני צריך את השיטה שלי. העצבות הזו לא מרפה ממני, אני לא יוצא מזה.
אני יכול להיות שמח ומבסוט, להגיד ולהראות שהכל סבבה, אבל זה לא מה שקורה בפנים.
מנסה להזכר ברגעי אושר, אני לא חושב שהיו כאלה. היו רגעים משמחים מאוד, מעולם לא הייתה השלווה.
מוזיקה עצובה מכניסה אותי עמוק לזה עוד יותר, ובקרוב אני אעלה קצת ואצא מזה, אבל עד אז אני עמוק עמוק למטה.
המיכל שלי ריק או דולף אבל מה שכן, מעולם לא היה מאוזן.
אני צריך אוזן קשבת, אבל אין לי על מה לדבר.
שי.