אין כמו לעשן בגשם. אני חושב שאולי זה היתרון היחיד שיש לסיגריה.הריח הנקי של הגשם הראשון, איך הוא שוטף את הכל, וריח הסיגריה המסריח שממלא את הריאות באותה נשימה.
לפוסט הזה אין עיקר ובעיקר תפל. זה כמו פתיתים בלי שום. מבולגן דביק ולא מתובל מספיק.
הנשימה מעמיקה והנה צלילים מהמזרח מעלים בי דמיונות ויצירות שרק המוח האנושי יודע לייצר.
הערק עוד בדם ויתכן ולא יעלם בקלות כ"כ. אני חושב שאני צריך מסאז'. חבל שאני לא אוהב את זה.
אחרי טיולים ברחבי דימונה מצאתי את עצמי מתקלח שוב בזיעה של עצמי אבל מבסוט.
איפשהו כל נסיעה לשם היא פשוט כיפית. לא משנה מה עושים תמיד יוצא שהכל נחמד וזורם בסוף.
הקושי הכי גדול בלהתמודד עם האמת שלי זה כי היא פשוט נשמעת מומצאת ולא אמיתית.
אני שואף לעולם של אהבה הבנה וסליחה. זה לא הרבה לבקש, בסה"כ אל תכעס על כל אחד שעושה כל דבר. תכעס על הקרובים אליך כשהם מזלזלים בך, תכעס על החברים שלך כשהם מורידים אותך ולא תומכים בך לא משנה כמה מטומטם נשמע מה שאתה הולך לעשות.
האינטואיציה האנושית שקיימת בנו יודעת לכוון אותנו למקומות בהם היינו רוצים לעמוד, האינטואיציה יודעת את הדרך. נכון שבדרך יש מהמורות ונפילות, כמו בכל דרך שהלכתי בחיי תמיד היה מכשול. המכשולים האלו קיימים בגלל החברה שלנו היום. אנשים מאמינים בלעזור רק לעצמם. לא חסרים אנשים שרוצים לתרום ולתת, כאלה שהולכים לעבוד בעבודות קשות ללא משכורת הולמת ומנסים לשנות את רמת החיים הנמוכה שייצרנו לנו עם הזמן. יש כאלה שעושים את זה בסיעוד, בעבודה סוציאלית, בעבודה עם אוכלוסיה לא רגילה (פיגור, אוטיזם וכו') יש כאלה שדואגים לסביבה, מנסים לשמר אותה כמה שאפשר בלי שהתעשייה והאנושות יהרסו את מה שכבר נשאר. יש כאלה שדואגים לחינוך, ומגיעים כל יום לבית הספר ב7 וחצי כדי להעביר לכמה ילדים חסרי חינוך קדמוני ופשוט מהבית, וסובלים את מה שההורים לא מוכנים לסבול. יש המון אנשים בהמון תחומים בחיים שנותנים מעצמם, אני מעריך אתכם על עצם העובדה שגם אם יש בזה אינטרס אישי, התועלת החברתית היא גדולה בהרבה.
הייתי רוצה לראות עולם שבו ילדים לא זורקים אבנים על חתולים, שהבניינים לא חוסמים לנו את השמיים, שהחיות חיות את חירותן ולא גרות בבתים של אנשים כי זה נחמד לגדל חיות, או כי זה למאכל או לצורכי כלכלה. הייתי רוצה עולם בלי גבולות. עולם בלי כסף. כל אלה הם מגבלויות שיצר האדם לעצמו, הגביל את עצמו לשטח מסויים, לאידילייה מסויימת שהוא לא מוכן לנסות להבין למרות שהוא מרגיש שחרא לו בזה.
כמה פעמים ראיתם אנשים רצים ממקום למקום בלחץ ובעצבים כדי להספיק דברים? כמה פעמים אתם הייתם במצב הזה? רק כי הבנק נסגר מוקדם, או כי יש מלא תור בדואר ובקופה בסופר, רק כי יש יותר מידי מכוניות בכבישים, רק כי יש תקלה בביוב. אין לנו את השלווה הפנימית הזו, הכל לחוץ וכועס וממהר ואין רגע של אמת. אנחנו כפופים לאינטליגנציה שייצרו בשבילנו, אבל האדם למד שהאינטילגנציה האנושית היא אין סופית, הפוטנציאל שלה תלוי בבנאדם עצמו בלבד. רק תאמין בעצמך, תחייך, תאהב, תהיה נאהב חזרה, ותדאג לסביבה שלך. אל תשנא את עצמך בגלל תיאורים חברתיים, אל תוריד לעצמך את הביטחון העצמי כי נראה שאנשים אחרים מצליחים יותר, כל אחד הוא אחד מתוך 150 מליון זרעונים שזכה להוולד לעולם מושלם שהכל בו מתוכנן כראוי, והוא לומד להרוס אותו. תלמדו את הילדים שלכם לשים אוזניות כשהם באוטובוס הוא שזה יגמר בדם (עם כל הפצפיזם שבי).
מסתבר שלא כזה תפל בסוף.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה