הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית

בשדירה של קריית הממשלה רעש והמולה. אייל גולן מסלסל בקולי קולות, בדואי מיוזע כלוא בחליפת דובי ענקי ומחויך, נע וזע מצד לצד מדדה לקצב הדרבוקות, מידי פעם מסתייג מחיבוק של איזה ילד עם כיפה, כאילו כבר מכיר את סוג התביעות הללו, ליצן שחום ומקריח ב30 המאוחרות שעון על הקיר מעשן טיים ארוך. סביבם הכל בלונים וקונפטי ואנשים חשובים וממהרים הנמסים לחמוק מכל השאון. כך נפתחה ברוב הוד הדר חנות "שוויצריה בעיר (ע"ר)", ואני נכחתי מהצד בפרימיירה החגיגית, ללא מושג  קלוש מה מציעה החנות למכירה.

אני ממהרת. הכלבה קשורה כבר מהבוקר אבל חסר לי רק כבל שיחבר בין הטלוויזיה הישנה לDVD החדש שרכשתי כפינוק לרגל מבחן התאוריה שצלחתי. הביג הומה אדם. אני ממאנת לטרקלין חשמל מיוזעת בבגדי הדביקים והסרוחים מיום עבודה בו ארעו מספר תקלות בעת החלפת הטיטולים ובתזמון קינוח האפים, תקלות שהותירו כתמים לא קטנים על מכנס הטרנינג וגופיית הסבא הצבאית, משתחלת בין צפירות רכבים המחפשים חנייה. וכל היוצא מן הרכב מיישר את קו חולצתו המכופתרת בהידור וכל היוצאת מסדרת את שמלתה המפוארת תוך שליפת התחתון מהחריץ של התחת. זה הולך להיות ערב הרה גורל עבור שתי נשמות שמצאו התאמה ובחרו להחליף נדרים באולמי הורדוס המפוארים שבלב אזור התעשייה הישן בבאר שבע וגם בארוע הזה נכחתי מהצד, אבל לא נשארתי אחרי מוזיקת הלאונג' של קבלת האורחים עם האפריטיף.

ועם כל הנוכחות הזו, מעולם לא נהנתי יותר מכל המשתמע מהיותי עמך ישראלית ממוצעת.

המרכולית נפתחת בחמש וחצי, עד אז אין לי תרוץ ללמה אינני עונה לדייט המפוזר של שבת.

עוד איזה אחד שמכיר את, שהרגיש מספיק בנוח לגשת במסיבה, שעשיתי כאילו כיף לי איתו כשבא לנס-שתיים-סוכר בשבת אחה"צ. פיתחתי ריטואל.