טוב, לא בדיוק שינוי זהות כי על חיי המציאותיים אמשיך [כלומר, אתחיל] לכתוב כאן.אבל אם כבר בהתחלות חדשות ופתיחות חדשות עסקינן, החלטתי שלא לחשוף את עצמי ולקרוא לעצמי בשם בדוי.
מה גם, שזה לא רק מפאת שיקולים של "אני לא רוצה שיזהו אותי ואני לא רוצה שאנשים שאני מכירה ידעו מה אני חושבת עליהם", אלא גם בגלל שיותר קל להתחיל בשם חדש, גם אם זה רק שם שאני משתמשת בו באינטרנט.
זה גם נשמע הרבה יותר מגניב מהשם האמיתי שלי בלי שום קשר.
אז קבלו את "שם הבמה" החדש שלי שבינתיים יתנוסס רק מעל דפי בלוג זה:
ג'ין דימאג'יו!
ובכן, למה ג'ין? למה לא? כלומר, כשחשבתי על שם ראנדומלי לחלוטין, השם ג'ין, מסיבה לא ממש מוסברת הוא הראשון שעלה לי בראש. אין לי מושג למה דווקא ג'ין, אבל החלטתי ללכת על זה.
ודימאג'יו? אני חושבת שהתגלותו של שחקן הבייסבול האגדי ג'ו דימאג'יו בחלום הלילה שלי [משהו תמוה והזוי לחלוטין] די השפיע על הבחירה בשם.
אז זהו על בחירת השם בינתיים.
ובכן, זה כבר היום השני שלי בתהליך הגמילה מהאקמול הארור. מאז שהייתי ממש קטנה צרכתי אקמול בכמויות מסחריות ורק לפני כמה שבועות הבנתי שאני מכורה לחרא הזה. אבא שלי תמיד אמר לי: "ג'ין, זה יתנקם בך" ואני סתם חרצתי לו לשון.
אבל מסתבר, כמעט כמו תמיד, שהוא צדק בסופו של דבר.
אני נשבעת שאתמול אפילו נכנסתי לקריז! הייתי כל כך עצבנית עד ש... יכלתי להשבע שבאמת הייתי מסוגלת להרוג מישהו בלי להניד עפעף.
או שזה בעצם בגלל שאמא שלי כל כך חפרה לי ועצבנה אותי לקראת הקניות לבית הספר. [אתם באמת באמת לא יודעים ולא רוצים לדעת קניות עם אמא שלי מה הם].
ולא רק זה, אתמול בזמן שהייתי בקניות [עצבנית לחלוטין, כמובן], חברה שלי התקשרה אליי ורצתה לדעת אם אני רוצה לבוא איתה לעיר הנוער.
אמרתי שאני לא בטוחה, ושאני לא אוהבת את זה כי יש מלאנתלפים ילדים [וחלק גדול מהילדים מבית הספר שלי גם יהיו שם, אז זה באמת מה שחסר לי].
בסופו של דבר נכנעתי לבקשותיה, אבל בגלל שהייתי בקניות לבית הספר, בסוף לא הספקתי להתייצב בבית חברתי בזמן. היא התקשרה אליי כעוסה משהו, אבל אז הבנתי שאין סיכוי שנספיק ללכת לשם. [נו, קניות עם אמא שלי אורכות הרבה יותר, אבל הרבה יותר מקניות ממוצעות עם הורה נורמלי].
אני לא יודעת אם רבנו בגלל זה בסוף או לא, כי ממילא הייתי עצבנית, אבל לא באמת אכפת לי.
כרגע נזכרתי בדבר הנורא מכל: עבודת החופש במתמטיקה. מי המטומטם שהמציא את הדבר הזה? "עבודת חופש". ואם כבר, למה הוא קרא לזה "עבודת חופש"? יש פה סטירה ענקית! שתי מילים נרדפות נמצאות בצירוף!
בכל מקרה, "עבודת החופש" הזאת גורמת לי להרבה כאב ראש, בהתחשב בעובדה שאני לא יודעת ולו מאית אחוז [הזכרתי כרגע אחוזים?] במתמטיקה. אפשר להגיד שהשנה תפקידי היה בכיתת המתמטיקה בעיקר לחמם את הכיסא.
אבא שלי עזר לי בכל החלק של האלגברה, אבל עכשיו אני צריכה להסתדר בכוחות עצמי בחלק הקשה אף יותר של הגיאומטריה, ואני מעדיפה למות קודם.
מתמטיקה זה אויבי הגדול ביותר. אפשר להגיד שאני מאמינה שהמתמטיקה היא השטן ולא משהו אחר.
תוכלו להתווכח על זה בכלל?
ובנימה אופטימית זו, אגיד להתראות בשמי החדש וה... מוזר משהו,
ג'ין דימאג'יו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
