אז התגברתי על הפחד
ונתתי לעצמי להפתח
נתתי למישהו להכנס בפעם ראשונה מאז אותו אונס
נתתי לעצמי להרגיש בפעם הראשונה
והתאהבתי.
הוא כל מה שאי פעם רציתי וחלמתי ועוד הרבה יותר מזה
והרגשתי משהו שבחייים לא הרגשתי קודם
וכשהייתי איתו,
כל פעם שהוא הסתכל לי בעיניים הלב החסיר פעימה
ובכל פעם כשהוא קירב את מצחו לשלי הלב הכפיל קצב פעימותיו
בכל פעם שהוא נישק אותי אני יכולה להשבע שהלב שלי הפסיק לפעום לכמה שניות
הריח הממכר כ"כ שלו,
החיבוק החם והאוהב,
כל הנשיקות והליטופים
שגרמו לי להרגיש כ"כ נאהבת, כ"כ מאוהבת, כמו שמעולם לא הרגשתי
ובכל פעם שהוא חיבק אותי חיבקתי אותו כ"כ חזק, כאילו הוא לא מספיק קרוב, ואני לא מצליחה לקרב אותו עוד יותר כששנינו נמחצים אחד על השני.
וכל נשיקה הייתי סוערת ואוהבת בפני עצמה, כאילו שזו האחרונה.
וכשהלכנו לישון כשהוא מצמיד אותי אליו כ"כ חזק, מחובקים, שהעורף שלי מרגיש נשימותיו, הייתה בי נחת.
ואני אפילו לא יכולה לתאר את התחושה הזאת, מה הרגשתי בכל שניה כזאת, כמו באופוריה
כל השיחות שלנו עד הלילה,
הביקורים שלי בעבודה שלו,
כל הזמן הזה שהוא כ"כ דאג לי רק שיהיה לי טוב,
כל הפעמים שאמר כמה שאני מדהימה, וחכמה, ויפה
כל הנשקיות, הליטופים, החיבוקים, כל התחושות הכי מדהימות שהרגשתי בחיים שלי
את כל זה,
הוא זרק לפח.
בפאקינג SMS אחד עלוב ומסכן.
רק בגלל שהוא פחד להתמודד עם זה.
נפלתי מכ"כ גבוה.
איך אתאר בכלל איך שבשניה אחת הלב שלי ירד לתחתונים, העיניים התמלאו דמעות, והריאות התרוקנו מאוויר.
הבכי לא עצר עד שיצאתי מהבית.
ושם השתכרתי ושוב פרצתי בבכי קורע לב
כשהלכתי לישון התחננתי לא לקום היום בבוקר, כי אין לי לאן לברוח מזה.
הוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני קמה, הדבר האחרון שאני חושבת עליו כשאני הולכת לישון, חולמת עליו כל לילה וחושבת עליו כל היום.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה
אני לא יודעת איך להתמודד עם קרע נוסף בלב
אני לא יודעת איך למלא את החור הזה שהשאיר בתוכי
אני לא יודעת איך לגרום לכאב להפסיק
איך לגרום לדמעות לעצור
איך אני יכולה להמשיך בחיים שלי, כאילו ששום דבר לא קרה?
איך עוצרים את הכאב הזה
וגם ככה יש לי דאגות אחרות
באלי לברוח
באלי לרוץ בלי שום מטרה
באלי להכנס למיטה ולא לצאת ממנה
באלי להקבר באדמה עד שהכאב יפסיק
אני שבורה
אני שבורה ואני לא יודעת איך יוצאים מזה
אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן הלאה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
