גאד כבר פרק 7 !
מתרגשים ? אני כן D:
איך היה היום הראשון והשני ? :P
**********
אח
אחרי ארוחת הצהריים דני ודני יצאו לקניות לחפש אחר תחפושות ,אני רק חשבתי איך להשיג לעצמי דייט
נזכרתי במזכירה של המשרדים ,ליאן .כן אולי היא תירצה לבוא איתי למסיבה .
התקשרתי למשרדים
"איסלנד רקורדס שלום" היא ענתה כמו רובוט
"היי ,זה דאגי פוינטר .ליאן נמצאת?"
"זאת ליאן" היא ענתה במבוכה
"או היי ,יש לי שאלה ,את רוצה לבוא איתי למסיבה היו בערב ?" אמרתי בקול שבור
"בטח ,אני אחכה לך בכניסה בתשע?"
"ברור ,רגע מה תלבשי? ,שאני אזהה אותך"
"האמת שעוד לא החלטתי ,אני כבר אזהה אותך "
'ליאן אני צריך עזרה עם המסמכים' נשמע קול מרוחק
"טוב דאגי אני אראה אותך בערב ,ביי"
"ביי" אמרתי בקול שכמעט לא נשמע.
נכנסתי למחשב במטרה לחפש תחפושת אבל באתר הבית היו תמונות של זוג שניראה לי מוכר.
פתחתי את הכתבה ונפתחו עיניי .
האם לדני ג'ונס מלהקת מקפליי יש חברה חדשה ?
דני ג'ונס ניראה היום מחוץ לקניון ווסטפילד עם בחורה ג'ינג'ית ,האם זאת תחילתה של זוגיות נפלאה?
תיראו בעצמכם .
הפסקתי לחשוב ,הרגשתי צורך להרוג מישהו.
יצאתי מהר מהכתבה כששמעתי את הדלת נסגרת והתחלתי לחפש תחפושת.
*נ"מ דני הבת*
כשהייתי בקניון עם דני הרגשתי שאני בחלום.
שהוא נישק אותי מול כל העולם ,לא היה לי אכפת .
התמכרתי לתחושה ,לריח שלו לאיך שהוא תופס לי את המותניים שהוא מנשק אותי
כל הפנטזיות שלי התחילו להתגשם ,והרגשתי שאני בדרך המלך .
אני ודני נכנסנו לכ"כ הרבה חנויות תחפושות שכבר חשבתי שנאחר למסיבה היום בערב
עד שנעצרתי בחלון ראווה של אחת מחנויות תחפושות ,הרגשתי שאת השמלה הזאת אני חייבת לקנות
היא הייתה שמלה לבנה ,סטרפלס ,עם חצאית מעט תפוחה שבחצאית היו מעט נוצצים כזאת שחלמתי ללבוש כל הילדות שלי .
דני ראה אותי בוהה בשמלה ומשך אותי לתוך החנות ,כי אני בעצמי לא יכולתי ללכת .
נכנסתי לתא המדידה והשמלה ישבה עליי בול .
"נו דני ,אני כבר מת לראות אותך" הוא זירז אותי לצאת .
נשכתי את שפתי התחתונה ויצאתי לחנות ,מרגישה כמו נסיכה שהרגע תפרו את השמלה בשבילה .
"איך?" שאלתי מהססת .
הוא היה עם פה פעור "מטריפת חושים" הוא אמר וקירב אותי אליו ,לנשיקה.
ואני רציתי לנשק אותו ,אבל עבר בחוץ מישהו שדמה לדאגי שזה צבט לי בלב .
שמתי אצבע על שפתיו של דני "תצטרך לחכות שנגיע הביתה" והלכתי לעבר תא המדידה להוריד את השמלה .
כל הדרך חזרה הוא זמזם את All you need is love של הביטלס ,רציתי להצטרף אליו אבל פחדתי שאני יהרוס את הרגע ,הרגע המושלם שלי עם דני ג'ונס .
ובכל זאת ,זה שחשבתי שראיתי את דאגי זה עדיין צבט לי בלב .
נזכרתי במיטה שלו ,בריח שלו ,בקצב הנשימות שלו בלילה ,והכי נזכרתי בנשיקה .
התעצבתי .
"מה קרה בובה?" דני הרים לי את הראש ביד אחד וביד השניה המשיך להחזיק את ההגה .
"סתם ,כלום ." חייכתי לעברו "למה הפסקת לשיר ? זה הרגיע אותי"
"כי הגענו" הוא פתח לי את הדלת .
ראיתי מולי סלון יופי "מה אתה עוד תעשה בשבילי היום?"
"תיראי ,את הירח אני לא יכול להוריד לך ,אז זה מה שיש" הוא חייך את אחד החיוכים הממיסים שלו שאני בטוחה שאף אחת לא תעמוד בפניו .
"בובה ,אני הולך לעשות כמה סידורים ולהביא את התחפושת שלי .את תסתדרי פה .אני אבוא לאסוף אותך עוד שעתיים בסדר?"
הנהנתי קלות .
"היי תתעודדי היום האלווין ,חסר לך שאני לא רואה חיוך במסיבה היום" הוא הצמיד אותי אליו לנשיקה
כשהוא התנתק ממני ,חייכתי ,איך אפשר שלא ? הוא כזה מדהים.
כעבור שעתיים כל הדברים היו מוכנים ,עשו לי בשיער פן ובקבוקים עדינים בקצוות .
דני נכנס בדיוק שסיימו לעצב לי את השיער ,הוא שילם לקופאית .
"דני ,לא" הוא קטע אותי בנשיקה "אתה שילמת על" עוד נשיקה "השמלה ,לא" ושוב ,נשיקה .
"מה אני יעשה איתך תגיד לי ?!" אמרתי לו שנכנסנו למכונית
"אממ הרבה דברים ,כמו .." עצרתי אותו
"אתה יודע ,לא צריך לפרט הכול" ושנינו צחקנו .
כשהגענו הביתה הופתענו לראות שאין אף אחד בבית. לרוב, זו השעה שכולם פה.
היה פתק על השידה במטבח. "היי, תודה לאל שהחלטתם לחזור הביתה! יצאנו לקנות תחפושות. דברו איתנו באביב. CYA!"
דני צחק ונישק אותי. עצרתי אותו. "היי, אמרת שכשנגיד הביתה יהיה אפשר!"
"תחכה, יש לנו את כל הדברים לסחוב." אמרתי והצבעתי על השקיות.
"נעליים ושמלה, בדיוק." אמרתי והוא התקרב ונישק אותי. שוב התרחקתי.
"מה קורה דני?" הוא שאל.
"לא יודעת.. אני שנייה באה." אמרתי ורצתי למעלה לחדר. עמדתי מאחורי הדלת ונשמתי לרווחה. מה עובר עליי? הרגשתי אשמה כל פעם שהתקרבנו אחד לשני ככה. מבחוץ שמעתי את הגיטרה, וזה היה מוזר, כי זכרתי שהם כתבו יצאנו, ולא יצאתי. הלכתי בשקט ונעמדתי ליד המרפסת, ככה שלא יכלו לראות אותי.
שמעתי מנגינה מתחילה ואז מילים.
"it's only been a day
But it's like I can't go on
I just wanna say
I never meant to do you wrong," הוא שר. אף פעם לא באמת שמעתי את דאגי שר, וזה היה מדהים.
And I remember you told me baby"
Something's gotta give
If I can't be the one to hold you, baby
I don't think I could live." הוא המשיך. הייתי מופתעת, אחזתי בדלת המרפסת שלא אפול.
Now I'm so sick of being lonely"
This is killing me so slowly
don't pretend that you don't know me
'Cause that's the worst thing you could do" אני זוכרת שהוא אמר לי את זה פעם! פתחתי את הדלת לאט.
Now I'm singing such a sad song"
These things never seem to last long
something that I never planned on
Help me baby I'm so sick of being lonely." רק עכשיו הוא שם לב שפתחתי את הדלת.
"הו! היי," הוא אמר במבוכה, מעיף את הדף עם התווים והמילים. "אהה, את פה הרבה זמן?"
"מספיק בשביל לשמוע." אמרתי. הוא הסמיק בבושה. "אהה, דאגי, זה מדהים. באמת,"
"אז.. אני מניח שחזרת לדבר איתי?" שאל, מנסה להחליף נושא. חבל שהוא בחר אחד רגיש יותר.
"כן," הסתכלתי על הרצפה וחיפשתי נקודה להתמקד בה. "אני.. מצטערת, לא הייתי צריכה להפסיק לדבר איתך. לא משנה מה קרה. אנחנו החברים הכי טובים לעד, נכון?" שאלתי.
"אה, הו, כן, בטח, אהה, ממ, טוב," הוא מלמל בפיזור נפש, מחפש את הדפים על הרצפה. הרמתי דף אחד. הוא התכופף להרים את השני מתחת לשולחן.
"הכול בסדר?" שאלתי. הוא התרומם ודפק את הראש בשולחן. התכופפתי אליו והוא כבר התרומם.
"כן, כן, נפלא, יותר מנפלא, מושלם, ממש טוב, כן, בסדר, טוב, אז.. את באה לנשף האלווין בחברה?" הוא שאל והרים את הגיטרה*, משפשף את המכה.
"מכריחים אותי," עיקמתי את האף ונשכתי את השפתיים. הוא הביט בי. "דני, אנחנו, כאילו, מתחפשים ביחד."
"ל..?" הוא שאל. חייכתי. אני מניחה שהתעניינות בדני זה סימן טוב לסולחה, לא?
"הוא מתחפש לזורו ואני מתחפשת ל.. טוב, סוג של נסיכה, עם שמלה מדהימה." אמרתי.
"אהה, כן, ראיתי שסידרת את השיער והכול, כאילו. מגניב.. טוב, אה, אז ניפגש במסיבה?" הוא אמר בתקווה.
"כן, אתה הולך?" שאלתי.
"כן, כן, אני.. הולך עם ליאן, מהמשרד." הוא חייך בגאווה.
"אוה, אה, בסדר, אם ככה, לא תהיה לבד. אני שמחה בשבילך." משהו הפריע לי, למה היא הולכת איתו למסיבה. "אוקיי, אז, אמ, ביי."
"הו, כן ביי." הוא אמר ונכנס לחדר. אחרי כמה שניות שמעתי את הדלת נסגרת מאחוריו. נאנחתי והתיישבתי בתסכול על הכיסא שהוא ישב עליו מקודם.
היה לו את הריח שלו.
*נ"מ דאגי*
שפשפתי את המכה בראש. זה כאב. לא ירד דם אבל עם הראש הרגיש שלי זה בטוח יתנפח. ירדתי למטבח, הוצאתי ממגירה שקית ומהמקפיא קרח. שמתי את הקרח בשקית ואת השקית במגבת דקה והנחתי על הראש. "אחח, לעזאזל-" מלמלתי בשקט שהמקפיא לא נסגר. פתחתי אותו שוב ושקית מלאה במשהו.. קפוא, נחתה לי על השפה, ואז קפצה לי אל הרגל. "לעזאזל!" קראתי ורצתי, צולע מול המראה. השפה שלי דיממה. דני יצאה מהחדר וירדה במדרגות למטה. ואז היא נעצרה והסתכלה עליי. והתחילה לצחוק.
"אוי, אלוהים, דאגי, זה יכול לקרות רק לך!" היא ירדה והסתכלה על השפה שלי. "טוב, זה לא כל-כך עמוק. ממה זה קרה?" היא סגרה את המקפיא בקלות מפתיעה בזמן שאני צלעתי בחזרה למטבח והתיישבתי ליד השולחן.
"מהשקית הקפואה המפגרת של טום." אמרתי בכעס והצבעתי על השקית על הרצפה.
"מה יש כאן?" היא שאלה ופתחה את השקית. ואז במהירות סגרה אותה וזרקה אותה לתוך המקפיא. "אוקיי, גאד, לא משנה."
חייכתי חיוך נבוך והיא הוציאה צמר גפן או משהו שדומה לזה מאחת המגירות. "מה זה?" שאלתי. היא הוציאה מין בקבוקון לבן עם חומר כתום-חום בפנים. היא שפכה קצת מהחומר הכתום על צמר הגפן. "אוקיי, ומה זה?" היא התקרבה.
"שתוק." היא אמרה ותפסה את השפה שלי. היא הניחה את צמר הגפן על החתך וזה שרף.
"איי," מלמלתי.
"אתה מפריע לי," היא צחקה. "שנייה זה עובר." היא הרימה את צמר הגפן וזרקה אותו לפח. אחר-כך היא החזירה את הבקבוקון למגירה. "עדיין שורף?" היא שאלה.
"לא.." מלמלתי בקול לא מובן. היא גיחכה.
"ממ תראה לי." היא אמרה ותפסה את השפה.
"אאוץ'!" קראתי.היא חייכה חיוך מתנצל.
"מצטערת." היא אמרה. איזה חיוך מושלם. "טוב, זה נראה לי.. בסדר," פתאום היא נהייתה מוזרה והביטה לתוך הפה שלי. החזקתי יד אחת בשולחן ויד אחת בה ונעמדתי. הייתה לי הרגשה שנשיקה עכשיו תהיה בסדר. בכל זאת לא עשיתי כלום. אני לא צריך עוד ריב בלי לדבר 4 ימים. "לא נראה לי שתצטרך.. תפרים. או הדב-" היא לא המשיכה את המשפט ועזבה אותי פתאום. היא הרימה את הקרח הנוזל שנפל לי מהיד וניגבה את האזור בסמרטוט.
"הכל בסדר?" שאלתי אותה.
"כן, כן, בטח." היא מלמלה. "רק נזכרתי ש.. שכחתי ל.. אממ, לעשות משהו, כן, כן. ממ, אז נראה אותך כבר?"
"בטח..." מלמלתי, לא מבין. "את הולכת להתארגן?"
"להתלבש ולהתנעל." היא חייכה. "בהצלחה עם החתך."
"בטח," מלמלתי והסתובבתי לשולחן, השיר מזמזם בראשי. "בהצלחה עם ה..לבוש,"
היא צחקה. "כן. רגע, רוצה לעזור לי?!" היא שאלה בהתלהבות ואז הדלת נפתחה.
"האני איימ הום!" דני נכנס וקרא. דני הבת התרגשה ורצה אליו. היא קפצה עליו ונישקה אותו. זה היה כמו לראות את אחותך מנשקת את החבר הכי טוב שלך, או יותר נורא- כמו לראות את הבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם מנשק את הבנאדם שכל הזמן לוקח לך את הכול. נחמד, קיטשי- פחות או יותר.
"האני יור קיוט..." היא מלמלה ונישקה אותו בפראות. לא יכולתי לסבול את זה יותר. פניתי בחזרה למדרגות, ובלי שאני אשים לב דפקתי את הראש במקפיא. שוב.
"אני בסדר,"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
