סורי שלא העלתי אתמול פרק ,הייתי בעיר ערוץ הילדים D:
חחחח אני כזאת ילדה קטנה שחולה-על-התחת-של-טל-מוסרי :)
ועכשיו פרק 9 D:
* * * *
איך שיצאנו מהמכונית ונכנסנו אל האולם הענק, נדהמתי. הוא היה גדול, ומדהים. היו כמה שולחנות בצד עם אגרטל פרחים ירוק ויפה באמצע השולחן וכיסאות לבנים מהודרים. באמצע הייתה הרחבה, והיא הייתה ענקית! בסוף האולם הייתה במה קטנה ועלייה עמדת "די-ג'יי".
"היי, יפה." שמעתי את הקול של דאגי והוא נשמע מחויך. הסתובבתי בביישנות מעורבת בשמחה וראיתי אותו מנשק את הלחי של ליאן, המזכירה שדיברתי איתה לפני כמה ימים באולפן. כעס בעבע לי בבטן אבל לא נתתי לזה להשתלט עליי. כבר ראיתי בדמיון איך אני חותכת את הפטמות שלה לריבועים קטנטנים והיא צורחת בכאב וצחקתי מבפנים ברוע.
"מה שלומכם?" שאל אחד מהאנשים שהיה בכניסה. דני חייך אליו ועשה לו שלום וההוא החזיר לו.
"ממ, מי זה?" לחשתי לדני באוזן.
"אין לי מושג." הוא אמר ומיד חייך לעוד איש שעבר באזור. גיחכתי ואחזתי לו ביד. הוא הסתכל על הידיים שלנו בחיוך לשנייה ואז פנה לאנשים מהכניסה.
"ג'ק, סמנתה." הוא אמר ולחץ ידיים עם זוג שהתחפש לסנטה קלאוס ומיס סנטה קלאוס (המקוריות!). "בארי ומירטל..?" הוא מלמל, חושב. "שנהיית צעירה מיום ליום!" הוסיף בחיוך רחב, מדיי. עיקמתי את האף.
"ומי זאת בת הזוג שלך?" שאל איש שעמד בפינה עם חליפה חשובה ונראה כמו איש עסקים.
"זו דני," הוא גיחך בעליצות. "היא חברה שלי." הוא אמר בגאווה ונישק אותי.
הרגשתי כל-כך טוב, אני חברה שלו! הסמקתי (מזל ששמתי 4 שכבות של מייק-אפ) והוא לקח אותי לשבת באחד השולחנות.
התיישבנו ליד שולחן של 6, הארי ואיזי ישבו אחד ליד השני ונראו כל-כך חמודים בתור זוג מהמאה ה-18. הם התלחששו והיו קרובים אחד לשני. לידם ישבו טום וג'יאו בלי תחפושות, אחר-כך דאגי וליאן ישבו ביחד- היא התחפשה לסופרוומן, הוא לסופרמן. ממש כאילו הם תיאמו את זה ביניהם. הכעס צרב לי בבטן, אבל התעלמתי ממנו. זה רק בגלל שאני חושבת שהיא לא מתאימה לו, נכון?
נכון?
"את רוצה לרקוד?" דני פתאום לחש לי באוזן. זה דגדג אותי וצחקקתי.
"כן," עניתי בחיוך וקמנו שנינו. התחיל שיר שקט והוא חייך ותפס את היד שלי.
שנינו עמדנו צמודים, הראש שלי על הכתף שלו בחיבוק לצלילי המנגינה הנעימה. הוא הניח את הפנים שלו ליד השפתיים שלי ונישק אותי.
מה יכול להשתבש?
*נ"מ דאגי*
לא ידעתי מה לעשות הלאה. דני לא הראתה שמץ של קנאה אז החלטתי לקחת את העניינים צעד אחד רחוק יותר. "שנרקוד?" חייכתי בשרמנטיות אל ליאן. היא חייכה ונטלה את ידי.
"שנרקוד." היא אמרה והלכנו ביחד אל הרחבה. השירים היו איטיים לריקודי סלואו, אז לקחתי יד אחת שלה ורקדנו ליד דני ודני. נאנחתי בשקט. הגעתי למסקנה שדני לעולם לא תהיה שלי, ואני צריך להתגבר על זה. זה יכאב, אבל אני חייב לצאת מזה, זה לא יקרה. הנחתי את היד השנייה על המותן של ליאן וקירבתי אותה אליי. בהתחלה היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה, אבל היא זרמה והניחה את היד שלה על שלי. "אז מה..." חייכתי.
"אז מה..." היא שאלה, מנסה להבין לאן אני חותר.
"את.. בקטע?" שאלתי. היא הסתכלה עליי במבט חודר.
"סליחה?" היא מלמלה.
"את בקטע.. שלי?" שאלתי בחיוך. אוי, בן אדם יכול לצאת יותר מטומטם מזה?
"אוי, אלוהים," היא אמרה והתנתקה ממני. "אממ, דאגי! אתה לקחת את זה קצת יותר... קצת אחרת- ממה שזה! אני לא באתי לכאן בתור הדייט שלך! אני.. יש לי חבר, דאגי. אני לא בקטע שלך, לגמריי לא."
"אוי. אוה, או-אוקיי. כמובן, בטח שאת לא ב-" מלמלתי במבוכה וקיוויתי שהאדמה תפער את פיה ותאכל אותי. תרתי משמע.
"דאגי!" שמעתי צעקה. דני רצה אליי, אוספת ביד אחת את השובל של שמלתה, מדדה בקושי על העקבים הגבוהים שלה. "דאגי! דאגי!"
תודה לאל. הלכתי אליה, דואג. "מה קרה?!" קראתי. כל האיפור שלה היה מרוח על הלחיים שלה, הדמעות שלה הגיעו עד למחשוף. היא התייפחה וניסתה להסביר לי אבל מבעד כל הדמעות זה נשמע כמו- "אנ....וד..א-הו, את-, אנ-י, אב... הו-, אישה, אה- מחשוף... "
"הי, דני, תירגעי.." אמרתי וניגבתי את הדמעות שלה ביד אחת. חיבקתי אותה ויצאנו ביחד החוצה. "תירגעי, יפה, ותספרי לי מה קרה."
"אני..." היא התחילה, מתייפחת. ואז היא עצרה, לקחה נשימה עמוקה, נרגעה והמשיכה.
~
"אני אלך להביא לנו לשתות?" דני שאלה.
"כן, אלכוהול." דני ביקש.
"אוקיי." היא חייכה, נתנה לו נשיקה קטנה והלכה לכיוון הבר.
דני הסתכל לכיוון הרחבה. לא היו שם אנשים שהוא לא הכיר, חוץ מהמבוגרים מתחילת הערב. הוא הסתכל לצד שמאל, ובעינו נתפסו זוג רגליים שזופות-חטובות-ארוכות. הוא הרים את המבט ותפס שמלת-טריקו מיני לבנה עם ריצ'רץ' עד המותן. הריצ'רץ' היה פתוח עד אמצע החזה, ובשרוולים היו פסים אדומים. על הראש שלה היה כובע של אחות סקסית לבן עם סמל אדום. השיער שלה היה בלונדיני זהוב חלק-גלי ורך. העיניים שלה היו כחולות וחודרות, והשפתיים שלה עבות ואדומות. הוא מיד נדלק וקם. "היי," הוא אמר בחיוך.
"היי," היא צחקקה.
"רוצה לשתות משהו?" הוא שאל. היא התקרבה אליו.
"אני בטוחה שזה לא רק סתם לשתות משהו, דני ג'ונס." היא גיחכה ונישקה אותו.
"דני! יש להם רק ו-" קראה דני והתקרבה אליהם. צמרמורת עברה בו. "אוי, אלוהים, דני.."
"א-אני," מלמל דני וניגב את השפתיים האדומות שלו. "אוקיי, זה לא מה שאת חושבת!"
"אה, באמת, זה לא?!" כבר התמלאו לה דמעות בעיניים. "אני לא מאמינה! או בעצם, אני מאמינה! זה כל-כך האופי הנוראי שלך! אני לא מאמינה שסמכתי עלייך! אני לא מאמינה שהייתי כזו טיפשה!"
"דני, את לא טיפשה, אני ל-"
"לא, אל תדבר אליי אפילו!" היא קראה וסטרה לו. הדמעות כבר נזלו על כל הפנים שלה. "ודאגי הזהיר אותי! אוח, אלוהים, דני.. תתרחק ממני! אני לא רוצה אפילו לראות את הפנים שלך!"
~
"אני שונאת אותו!" היא קראה תוך כדי התייפחות. "אוח, דאגי, אתה אמרת לי, ואני אמרתי לך שאני אוכל לשמור על עצמי.. אבל זה לא נכון, דאגי, תעזור לי.."
"בואי," אמרתי וחיבקתי אותה. היא בכתה עליי.
"אוף, דאגי, אני אוהבת אותו וכל-כך שונאת אותו." היא נאנחה ובכתה.
"זה בסדר, יפה." אמרתי וניגבתי את הדמעות שלה. "בואי, דנ, נלך להטביע את תסכולנו באלכוהול." גיחכתי ומשכתי אותה.
דני הניחה את הראש על השיש. "חמש... שלוש.. חמישים ושלוש.. בחמש.. ושלושים.. א-"
"דני," אמרתי ונענעתי את היד שלה. "קומי, נחזור הביתה."
"שלוש חמש," היא מלמלה והרימה את הראש. "דאגי... אני לא רוצה לחזור הביתה."
"דני, כולם הלכו," אמרתי. היא הסתכלה סביב ושמה לב שכבר אין אף אחד. "בואי, נחזור הביתה."
"אבל, דאגי," היא בקושי פלטה את זה. הרמתי אותה וכרכתי יד אחת שלה סביב הכתף שלי, שאני אוכל למשוך אותה.
"כמה שתית, בכל אופן?" שאלתי והתקדמנו לכיוון היציאה.
"אני לא יודעת, מספיק כדי שאני ארגיש שאני רוצה לנשק אותך עכשיו." היא אמרה וגררה בקושי את העקבים. עצרנו, יישבתי אותה והורדתי לה את הנעליים. "מספיק כדי שאני ארגיש שאני גם רוצה להוריד לך את הנעליים."
היא רכנה אליי ועצרתי אותה. "דני, את שיכורה, את תצטערי על זה.." מלמלתי והקול שלי נשמע כואב.
"אבל אתה גם רוצה, דאגי.." היא התקרבה שוב. הרחקתי אותה. "אני יודעת שאתה רוצה." היא אמרה ושוב התקרבה. קמתי, עזרתי גם לה לקום ולקחתי את הנעליים. יצאנו שנינו בשתיקה מהאולם והתקרבנו למכונית.
לחצתי על הכפתור שפותח את המכונית, פתחתי את הדלת והושבתי אותה. היא הניחה את הראש אחורה.
התיישבתי לידה והתנעתי.
"יש סיכוי שתזכרי משהו מהשיחה הזאת מחר?" שאלתי אותה ונסעתי.
היא מלמלה משהו, ואז אמרה "לא יודעת."
"אז יופי." אמרתי.
"למה?" היא שאלה והסתובבה אליי.
"כי אני לא רוצה שתזכרי ממנה כלום." אמרתי בפוקר פייס, פנים בלי הבעה והמשכתי לנסוע.
איך * * * *
ערוץ הילדים המקום האמיתי ,
שלי לי לי לי לי לי לי ,שלי לי לי לי לי לי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
