אני לא מאמינה שכבר פרק 11 !! O:
טוב אני בבית בבוקר בגלל שיש אזכרה לסבא שלי ולא רציתי ללכת לביתספר כי יש לנו הכנה לגיחה ...
וחפרתי ><
טוב פרק 11 ^^
* * *
שכבתי על המיטה עדיין עם השמלה, בעיניים עצומות. לא רציתי לדבר עם דאגי, לא ידעתי מה להגיד, חששתי שהוא יתקרב, יגיד משהו ואני אצרח "אתה אוהב אותי?!"
"דני?" הוא לחש בשקט. עצמתי את העיניים חזק. הוא הניח את הספל על השידה והתקרב. "את ישנה?"
שתקתי. הייתי חייבת להגיד משהו. הוא נשכב לידי ושיחק לי בשיער. חייבת להגיד משהו.
"זאת שאלה מפגרת, אתה יודע." אמרתי והסתובבתי אליו. הוא חייך, והחיוך הרגיע אותי. לפחות הוא לא ראה אותי במדרגות.......
"את שיכורה עדיין?" הוא שאל.
"למה?" שאלתי בחשד.
"סתם, אני מתעניין." הוא חייך והסתכל עליי לא מבין. "למה שאלת למה?"
"אוי," מלמלתי. הייתי חייבת לפרוק, אז התחלתי לדבר מהר." טוב אז עקבתי אחרייך ושמעתי מה שאמרת ואני לא יודעת מה להגיד לך כי אני לא אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותי כאילו לפי מה שדני אמר ואני לא יודעת מה לעשות אבל אני לא רוצה שתפגע ממני אז מה לעשות כאילו דאגי..." נאנחתי ונשמתי לרווחה.
"ממ.." הוא מלמל ונראה מובך. "שמעת?" הנהנתי. הוא נשך את שפתו התחתונה. "הכול?" הנהנתי שוב. הוא תמיד היה מבין אותי, גם כשדיברתי ככה מהר. "אוקיי,אממ, את יודעת שדני התכוון ל'אוהב אותך כמו חברה הכי טובה'."
"לא, הוא לא התכוון לזה, כי אם הוא היה מתכון לזה הוא היה אומר 'מחבב' ולא 'אוהב'." ציינתי. הוא זז באי נוחות.
"אממ.." הוא מלמל. הראש שלי נהיה כבד, נהייתי עייפה.
"אהה, אני רוצה ללכת לישון.." אמרתי והסתובבתי למיטה שלי, כך שהייתי עם הגב אליו.
"לילה טוב." הרגשתי את החום של הגוף שלו עוד שתי שניות ואז המיטה עלתה קצת, ונהיה לי קר. הנחתי את הראש על המיטה והזזתי את השמיכה מעל הראש שלי. שמעתי את הדלת נסגרת ולפני שהבנתי מה קורה שקעתי בשינה עמוקה.
*נ"מ דאגי*
יצאתי מהחדר ורצתי את כל הדרך למטה, לחדר של טום. הוא וג'יאו שכבו על המיטה והתנשקו, פתחתי את הדלת וישר סגרתי אותה.
"אוי!" קראתי ויצאתי מהחדר. "טום!" אמרתי, מזועזע ודפקתי הרבה על הדלת. טום פתח לי את הדלת ועשה לי מבט של 'Dude, לך מפה'. עשיתי לו מבט של 'Dude, זה חשוב'. הוא נאנח, סגר את הדלת מאחוריו והסתכל עליי. "היאיודעתשאניאוהבאותה."
"מה?" שאל טום, לא מבין.
"היא יודעת שאני פאקינג מאוהב בה כבר שנתיים!" אמרתי בלחץ.
"דני?" הוא שאל בהלם.
"לא, סבתא שלה." אמרתי. טום עיקם את אפו.
"זה לא אפשר-"
"כן דני, אידיוט!" קראתי בכעס.
"שש," הוא השתיק אותי וטפח על כתפי. "איך היא יודעת את זה?"
"כי דני הטיפש אמר את זה שהיינו במטבח, והיא הקשיבה לנו שהיא הייתה במדרגות, ועכשיו אנחנו במצב לא
נעים!" מלמלתי.
"אוי, מה תעשה?" שאל טום. ג'יאו פתחה את הדלת בחיוך קטן.
"טומי, אני צריכה ללכת," היא אמרה וחיבקה אותו. הוא התבאס לשנייה אבל נישק אותה, חשבתי שזה ייקח כמה שניות, אבל זה נמשך ונמשך ונמשך שהייתי חייב לכחכח כדי לעצור אותם. "ביי,"
"בי, אוהב אותך." הוא אמר בחיוך חולמני והסתכל עלייה עד שהיא הגיעה לדלת ויצאה.
"אוח," נאנחתי ונשמתי לרווחה. "מה אני אעשה?"
"תן לה זמן." הוא אמר. נאנחתי שוב.
"זאת התשובות שלכם לכל דבר?" שאלתי.
"כן, כי הזמן הוא באמת עוזר." אמר טום.
"כן, תראה למשל אותי, אני מאוהב בה שנתיים, והיא עדיין לא שמה עליי*." אמרתי בתסכול. "בכל אופן, אני חושב שאני באמת אתן לה זמן או אקווה שהיא תשכח את זה בבוקר." הוא נתן לי מבט של 'בהצלחה, Dude' וחזר לחדר שלו. בלעתי את הרוק שלי.
כן.. בהצלחה.
*נ"מ דני*
פקחתי את העיניים והסתובבתי לצד השני ,דאגי לא היה בחדר .
שפשפתי את העיניים ונכנסתי למקלחת לצחצח שיניים ולשטוף פנים
כשסיימתי ירדתי למטה דאגי שכב על הספה עם עיניים פקוחות וצפה בטלוויזיה "היי" הוא אמר בלי להסתכל עליי
"היי ,בוקר טוב" התיישבתי בספה השנייה וניסיתי להבין במה הוא צופה ,הזדווגות לטאות .
"את זה אתה רואה? על הבוקר?!"
"לא ממש ישנתי" הוא מלמל .
שמעתי את הצלצול פלאפון שלי "שניה חוזרת" הוא לא ענה ועליתי למעלה לענות לשיחה .
היה מספר לא מזוהה על הצג
"הלו"
"שלום ,דני ? מדברים מסוכנות תיווך
" "אה כן" מלמלתי
"השארת לנו הודעה לפני דיי הרבה זמן, את עדיין מחפשת דירה להשכיר?"
"כן ברור "
"תבואי היום לרחוב דאונינג בשעה 3, מתווך יחכה לך שם"
"אוקיי תודה רבה" ניתקתי את השיחה והסתכלתי על החדר ,פאקינג שנתיים גרתי בבית הזה .
ירדתי למטה ודאגי היה באותה תנוחה ,צופה באותה תוכנית "מי זה היה?" הוא שאל .
"סתם ,סוכנות תיווך"
"אה אוקיי" הוא אמר ולאחר שניה קלט "סוכנות תיווך ?"
"אהה כן ,אני עוברת דירה" אמרתי ,ובחשש . "למה ?" הוא התיישב והסתכל לי בתוך העיניים התחלתי לגמגם .
"אהה בבגלל דנני ,אתתה יודעע"
"בגללו ?!"
"אני כבר לא ארגיש נוח ,להיות איתו באותו בית ,באותו חדר" השפלתי את מבטי . "אז אני בא איתך לחפש בית!" הוא חייך .
"אתה בטוח?" חייכתי גם .
"בשבילך ,הכל"או אמר בחיוך שגם י לחיי ישר "טוב אז תתארגן ,אני לא רוצה לאחר"
-לאחר כ30 דקות-
אני ודאגי נסענו עד לכתובת ובכניסה חיכה לנו המתווך ,איש בגיל העמידה עם שיער מאפיר .
"אני מבין שאת דני" הנהנתי והוא לחץ את ידי "אני דאגי" דאגי גם לחץ את ידו "כן אני יודע מי אתה ,הבת שלי מטורפת על הלהקה שאתה נמצא בה" הוא אמר בזלזול ועיקם את פיו
"שניכנס?" הוא הציע שנינו הנהנו
"אתם זוג?" הוא שאל כשדאגי שם את ידו על כתפי .
"לא" צחקקתי, תמיד חשבו שאנחנו זוג.
"חבל יכולתם להיות זוג יפה" מה הוא מתערב ?! התחלתי להתעצבן, שיראה לי דירה וזהו .
"כן בטח ,אז זאת הדירה ?" העברתי נושא
המתווך עשה לנו סיור בדירה "אז מה אתה אומר?" פניתי לדאגי.
"לא" הוא אמר בהחלטיות "למה ?" עשיתי פרצוף מבולבל .
"מגיע לך משהו יותר טוב"
"אהה אוקיי" המתווך ששמע את השיחה שלנו מיהר להגיד "יש לי את הדירה המושלמת בשבילך!"
"איפה היא?" שאלתי . "ממש ליד גני קינגסטון ,מקום יפה"
"כן אני מכירה אותו" אמרתי בחריקת שיניים ,הבית של הבנים ודני גם דיי קרוב לשם .
"מצוין ,בואו נלך" דאגי זירז אותנו ,מאושר מהמחשבה שאני אגור לידו.
המתווך פתח את הדלת וחשף את הדירה. "אוקיי, אז ככה, יש לך פה מטבח, לארוחת בוקר סקסית ביום שבת-" רגע הוא באמת אמר את זה?! "שני חדרים, אחד משותף ואחד לאורחים שכזה," הוא הרים גבות. רציתי לצרוח שאנחנו לא זוג. "ויש לך כאן ביטוח של הדירה למשך שנתיים! שנתיים שלמות! והשכר דירה הוא ממוצע, באמת, וזה קרוב לבית של החבר שלך!"
"אנחנו.לא.חברים." סיננתי בשפתיים חשוקות בכעס. רגע, הוא דיבר על דאגי או על דני?
"דני, את חייבת לקחת את הדירה," אמר דאגי. "היא מדהימה!" כן בטח, בסך הכל התלהבת שאנחנו גרים צמוד.
"אז, מה אתם אומרים?" הוא שאל בקול מתוק וחביבות של הומו.
"אני," הדגשתי. "אומרת שאין לי בעיה. היא בסדר, לא דירת החלומות שלי, אבל אפשר להסתדר," אמרתי במבט עצוב. הדירה הייתה סבבה, אבל עם הקרבה למקפליי הייתה לי בעיה. פתאום קלטתי שאני לא יודעת מה אני אמשיך לעשות, היחסים עם דני דפקו לי את כל הקשר עם הלהקה. עם טום, הארי ודאגי הייתי ביחסים סבבה, אבל עם דני הכל היה קצת מתוח בגלל אתמול. "אבל לא יודעת," כמעט התחלתי לבכות.
"אממ, דני, את לא חייבת לקחת אותה, רק, כאילו, רצוי, כי הדירה ממש נחמדה." הוא חייך, מנסה לשכנע אותי.
"אבל, אני לא רואה את עצמי גרה בה," הסתכלתי על הסלון, ספרייה כמעט ענקית בלבן של ספרים ודיסקים- מוזיקה, סרטים, סדרות, הכל היה שם, ועל הספרייה טלוויזיה גדולה, מסביב ריהוט מדהים, 4 ספות, 1 של 3, 1 של 2, ו-2 של 1, ובצד עוד כמה פופים בצבעים פסטליים, באמצע שולחן קפה נחמד, עם עציץ ירוק עליו. החדרים בכלל היו מדהימים, בחדר השינה היה שולחן כתיבה ועליו מחשב, מיטה זוגית ומולה פלזמה גדולה, ארון גדול, החדר בעצמו היה יחסית גדול, ועוד חדר לאורחים עם מחשב בצד, טלוויזיה, 3 מיטות וארון בצד. המטבח היה ענק ומאובזר, והמסדרון ביניהם היה יפה, עם שטיח נחמד לאורך כל המסדרון, כמו השטיח האדום, אבל מגניב יותר.
"אז לא?" שאל דאגי בחיוך עצוב. לא אהבתי לגרום לו סבל, זה פשוט היה קרוב מדיי. לא רציתי לנתק איתם את הקשר וגם לא רציתי להישאר איתם בקשר. הייתי מבולבלת.
"אז..." מלמלתי והתבוננתי במבטים שלהם. מתחננים אליי לקחת את הדירה הזאת. כאב לי הראש. "אני יכולה לישון על זה?" ביקשתי. המתווך נראה קצת מאוכזב. הוא עיקם את הפה שלו.
"אני לא בטוח שזה יישאר עד מחר, אבל לכי לישון." הוא רטן ברוגז. גם כן, עושה לי טובה, אני אוכל למצוא 1001 דירות הרבה יותר טובות מזאתי.
דאגי הודה למתווך ושנינו יצאנו משם. שיחקתי בכתפייה של התיק שלי. הלכנו על המדרכה בשתיקה. לא ידעתי מה להגיד, לא הבנתי מה קרה אתמול שדפק את היחסים בינינו. אמרתי משהו לא לעניין?
"אז.." הוא אמר.
"אז.." אני אמרתי. הוא כיווץ את השפתיים.
"מה.. מה יש לך לספר?" הוא שאל. היססתי.
"אין לי מה לספר," מלמלתי. "מה איתך?
"גם," הוא מלמל. "אממ, את זוכרת מה שקרה אתמול?"
"בערך," היססתי שוב. "אני זוכרת שדני...," הקול שלי גווע. הוא הבין. "אתה יודע, ואז אממ, ואז נרדמתי." הוא נראה כאילו הוקל לו. "זה מוזר, אני כאילו זוכרת רק שהגענו למסיבה, וראיתי את דני ו..," הקול שלי שוב גווע. "ואז אני זוכרת שהתעוררתי,"
"וואו, באמת?" הוא שאל בהפתעה. הנהנתי.
"למה, קרה אתמול משהו?" שאלתי. הוא הנהן לשלילה, מהר. "מה קרה אתמול?"
"סתם, הבכתי את עצמי," הוא השפיל את הראש לרצפה למשך כמה שניות. נעצרתי, הוא נעצר גם. הסתכלתי עליו, והוא הרים את המבט והביט בתוך העיניים שלי, ממש בתוכן, שכמעט פחדתי שהוא מצליח לחדור גם מאחוריהן. המבט היה כל-כך חודר שהוא מוסס לי את העצמות עם העיניים המדהימות האלה, הכחולות עמוקות. כאב לי, כאב לי פיזית הלב להסתכל עליו, אז עצמתי את העיניים והתרחקתי צעד אחורה.
"אני לא.." מלמלתי, עדיין בעיניים עצומות. הרחתי אותו, הרגשתי אותו קרוב. יד אחת שלו אחזה בשלי, והוא התקרב. יכולתי להרגיש את הנשימה שלו ממש לידיי, והסתחררתי. הוא אחז ביד שלי יותר חזק. הרגשתי את היד שלו מלטפת את הצוואר שלי.
"דני?" שמעתי את הקול שלו איפה שהוא מולי, במעורפל. "דני, היי, דני!" עכשיו הוא החזיק אותי בשתי הידיים, בכלל לא הרגשתי את עצמי, אבל ליד האוזן הרגשתי דקירות, כאב פועם כזה. פקחתי עיניים, או ניסיתי לפקוח עיניים והרגשתי את הכול מצטלצל לצידי. עצמתי עיניים ונתתי לערפל להשתלט עליי.
*נ"מ דאגי המושי רצחL*
היא הסתכלה עליי לכמה שניות בעיניים הירוקות שלה, היינו כל-כך קרובים שיכולתי לזהות את ההשתקפות שלי בעיניים שלה, ויכולתי לראות את כל מה שהיא הרגישה. היא פחדה, היא הייתה קצת עצובה, היא היססה, היא הרגישה משהו שלא יכולתי לפענח והיא הייתה יפה. היא הייתה מדהימה, העיניים שלה היו גדולות ירוקות ועגולות וכל-כך חכמות, והשפתיים הקטנות שלה ורודות ותפוחות קצת, והאף שלה היה ישר וקטן ומושלם, והשיער שלה היה עדיין חלק ומתולתל בקצוות מאתמול עד שהיא עצמה את העיניים שלה והתרחקה.
"אני לא.." היא מלמלה בקול יבש ונראתה כאילו היא הולכת ליפול. החזקתי יד אחת שלה שלא תיפול, והיא הצטמררה. התקרבתי לבדוק אם הכל בסדר. הייתי ממש קרוב, וזה כאב. היא כמעט נפלה אחורה לפני שאחזתי את היד שלה בחוזקה, וקירבתי את היד השנייה אל הצוואר שלה, לבדוק דופק.
"דני?" שאלתי בקול רם, בודק אם היא ערנית. "דני, היי דני!" קראתי שוב. היא לא ענתה, ועכשיו היא איבדה לחלוטין שליטה בגוף שלה. היא ניסתה לפקוח את העיניים ולא הצליחה.
"דני!" מלמלתי בשקט לתוך האוזן שלה. היא שכבה בידיים שלי בעיניים עצומות. הסתכלתי לכל הצדדים, לא היה אף אחד ברחוב. הרמתי אותה מהמדרכה והחזקתי אותה ביד אחת שעונה על הקיר הכי קרוב שמצאתי. הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחייגתי את המספר במהירות. הוא היה שגוי, אז ניסיתי להירגע וכתבתי את המספר לאט יותר.
נשמעו 5 צלצולים לפני שאיבדתי תקווה וניתקתי, בדיוק כשטום ענה. "כן," הוא רטן בכעס.
"טום, טום, היא התעלפה! טום אני לא יודע מה לעשות, דני התעלפה והיא שוכבת לי על הידיים, אני חייב שתעזור לי!"
"אלוהים," הוא נשמע מבוהל. "איפה אתה?" שאל.
נתתי לו את הכתובת* במהירות ושנינו ניתקנו. הוא אמר לי שהוא יזמין אמבולנס שיבוא לבדוק אותה, ובינתיים הוא, הארי וג'יאו באים גם. ביקשתי ממנו לא להגיד לדני. הוא אמר שגם ככה הוא יושב בחוץ ומעשן, כבר כל הבוקר.
*שמה עליי- זה כמו להגיד give a crap, באנגלית זה כמדובן, מאצ' בטר ^^"
*נחנו לא בדיוק מכירות רחובות בלונדון... מדכא >:
שנה טובה לכל בית ישראל D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
