ני יודעת שחיכיתם מללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללא, ועוד קצת מלא. D:
אבל תמודדו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (ילדה נלהבת אל תתייחסו, פשוט כבר אחרי 10 בלילה! 
)
אז פרקפרקפרקפרפקפרקפרקפרקפרק, פאק דני נחנו חייבות להמשיךךךךךךךך, אנחנו רק בפרק 13 *_*
אז פרק 12. תהנו 
שמעתי את הדלת נפתחת. לא, לא, אל תתנו לי להתעורר. אור חזק נכנס לבפנים, וסנוור אותי. באוויר היה ריח של עשן, של סיגריות.
דאגי עישן? לא לא לא, אני לא מסכימה לו! הוא הבטיח לי שהוא לעולם לא יעשן! עצמתי עיניים חזק ובסלידה אטמתי את אפי. משהו נשכב ליידי והניח יד עליי.
"אוח, דאגי, אתה מסריח," אמרתי והסתובבתי הצידה. הסתכלתי על העיניים המעונות שלו. הן לא היו של דאגי. "דני!" קראתי בהפתעה,
הסתובבתי אחורה במהירות ואז קמתי, מסתבכת בשמיכה ומנסה לא ליפול. בהתחלה הייתי בהלם, ואז השתחררתי ונתתי לכעס להיכנס.
"תצא מפה!" צעקתי בקול רם, כמעט מתחילה לבכות. "אני לא רוצה לראות אותך!"
הוא לא ענה, הוא השפיל את הראש במסכנות. התחלתי לרחם עליו, אבל לא ליותר מדיי זמן, הלב אהב אבל הראש חשב בחוכמה.
דאגי רץ לתוך החדר והסתכל על מה שמתרחש. הוא נראה כועס. "דני, צא מפה," דאגי אמר בכעס.
"לא, תשכח מזה, אני צריך לדבר עם דני, ואני לא אעזוב עד שזה יקרה." הוא אמר בכעס גם. "ואתה, תפסיק להיכנס בינינו,
מההתחלה אתה היית נגד הקשר שלי ושל דני ועשית הכול כדי לסכסך בינינו!"
"דני, תצא מפה!" קרא דאגי והתקרב אליו באיום. "אני לא עשיתי כלום כדי להפריד ביניכם. ועכשיו, תצא, דני לא רוצה לראות אותך
וגם אני לא. אתה רוצה לגרום לה להתעלף שוב?!" דאגי צעק בכעס, הוא כעס כל-כך שהוא נהפך לאדום, ולא הבנתי מה קרה לו. מה,
הוא כל-כך קשור אליי שהוא יאדים מכעס בגלל דני? או שזה קשור למשהו אחר..?
"דאגי," מלמלתי בשקט והחזקתי לו את היד. "תירגע, אני מצליחה להתמודד עם זה בעצמי.."
דאגי נרגע וליטף לי את היד.
"דני, בבקשה," דני התחנן. דאגי גלגל עיניים. "אני לא התכוונתי לפגוע בך, אני רק.. רוצה להסביר לך מה קרה."
"רוצה לנסות להסביר לי מה קרה, ואני לא אסלח לך על זה בחיים, דני, לא משנה מה יקרה!" אמרתי, הדמעות בגרון שלי.
"אני זוכרת טוב-טוב מה קרה, ואני לא אסלח לך על זה, לא משנה מה שתגיד לי." הדמעות הגיעו לעיניים, לא הסכמתי לבכות, לא רציתי להראות לו שאני בוכה,
הוא לא צריך לדעת שאכפת לי ממנו בכלל!
"דני, אני לא-" הקול שלו גווע. הוא השפיל את הראש שלו ולקח צעד אחורה. "אני לא רוצה לפגוע בך, ממש לא,"
"היית צריך לחשוב על זה לפני שפגעת בה," דאגי אמר ודחף אותו אחורה. הוא טרק את הדלת מאחוריו ונעל אותה. "אני כל-כך מצטער, דני." הוא אמר.
"הוא לא היה צריך להיכנס, אני מצטער- זה כל כך לא מתאים לך עכשיו,"
"לא, אל תתנצל," ביקשתי. "זה בסדר. תודה רק שהוצאת אותו, אני לא חושבת שהייתי סובלת עוד שנייה." מלמלתי ומחיתי את הדמעות שיצאו.
"נמאס לי כבר, דאגי," נשכבתי על המיטה עם השמיכה על הראש. "אני אהיה לסבית בסוף, נמאס לי מגברים."
"טוב, לסביות הן סקסיות." הוא אמר והתיישב לידי. צחקתי קצת כי הוא הצחיק אותי וקצת כי הייתי מיואשת כבר. "בחייך, דני, תתגברי עליו, הוא לא שווה את זה."
"הוא כן שווה את זה, דאג, הייתי מאוהבת בו מאז שהכרתי אותו!" קראתי בעצב.
"בדיוק, דני, היית! בעבר! קדימה ילדה, תעברי הלאה, את לא צריכה אותו בשביל להיות מאושרת!" הוא אמר.
"אוף, דאג, זה כזה קשה!" אמרתי והורדתי את השמיכה, בעטתי בה עד שהיא כבר לא כיסתה אותי, היה לי חם. עצמתי את העיניים שלי בחוזקה, בכעס, בעצב, בייאוש...
"זה לא!" הוא קרא. "דני, תפקחי את העיניים שלך, בחייך,"
פקחתי את העיניים שלי. הוא היה מולי, ממש מולי. הייתה לי הרגשה קלה של דז'ה-וו, אבל כאב לי כל-כך שפשוט נתתי לו להתקרב עוד. הרגשתי את הנשימות החמימות שלו על השפתיים שלי ופשוט קמתי. זה קרה בהפתעה אבל זה קרה, זה קרה ולא יכולתי להכחיש את זה, או לעצור את זה. זה הרגיש כל-כך טוב, השפתיים שלו על שלי.
זרמתי איתו. פעם אימא שלי אמרה לי שאם משהו קורה, לתת לו לקרות ופשוט לזרום. פשוט לזרום היה המוטו שלי ושל דאגי מאז שהכרנו, בגיל בערך 5.
אם כבר מדברים עליו, הוא נראה מופתע, אבל מהר מאוד הוא גם זרם איתי.
שמתי את יד ימין על הלחי שלו, הוא חייך לרגע ונשך לי את השפה. צחקקתי ושנינו התנתקנו בצחקוקים אחד מהשני. הוא נשכב לידי, מתנשם.
"וואו," הוא מלמל.
"וואו, מה זה היה?" שאלתי, הייתה לי הרגשה מוזרה לגבי זה.
"משהו מדהים?" הוא הציע. "את לא מבינה כמה זמן אני רוצה לעשות את זה."
"כן, זה היה מדהים," הסמקתי. "אבל למה זה היה טוב?"
"דני, פשוט תזרמי," הוא צחקק ורכן אליי שוב. הנחתי את היד על החזה שלו (השרירי, אם אפשר להוסיף :$), אבל זה לא עצר אותו, הוא נישק אותי שוב.
"רגע, דאג, אני לא.." מלמלתי, אבל לא נתתי לזה להפריע לי, הפחדתי את עצמי, זה לא הרגיש לי מוזר, זה הרגיש לי נעים, נעים מדיי,
לא כמו שזה היה אמור להרגיש. לא כמו פעם קודמת. הוא שם יד אחת שלו מתחת לאוזן שלי, וביד השנייה הוא טייל עם האצבעות על היד שלי. התמכרתי לתחושה,
זה היה הרבה יותר טוב מהנשיקות עם דני, ואז הרגשתי אשמה, למה אני משווה את דאגי עם דני? דני הוא האקס שלי, זבל של בן אדם, ודאגי הוא החבר הכי טוב שלי,
הבן אדם הכי טוב בעולם. פתאום שאלתי את עצמי, איך נחזור להיות ידידים אחרי הרגע הזה? הפכתי את דאגי על המיטה שלי
(כן, המיטות היו עדיין מחוברות ואני ישנתי על שלו, כמו תמיד שאני ישנה אני מתפרשת על כל המיטה שלו), עם כל השיער שלי על הפנים שלנו ונישקתי אותו,
הוא חיבק לי את הגב, והרגשתי שאני יכולה להמשיך בזה שעות. ולמרבה האירוניה פתאום הטלפון שלי צלצל. טיימינג. דאגי התעלם מזה, אבל אני לא יכולתי,
זה יכול להיות חשוב. ניסיתי להתנתק ממנו אבל הוא החזיק אותי. צחקקתי. "לא, את לא הולכת," הוא נאנח. הזזתי את השיער שלי, ונפלתי על המיטה שלו.
הטלפון המשיך לצלצל. הוצאתי אותו מהתיק ועניתי, מתנשמת. "כן?"
"דניאל?" נשמע קול של גבר.
"אמ, אני מעדיפה דני, מי זה?" שאלתי בטון מוזר.
"מסוכנות התיווך," הוא אמר 2 מילים וכבר גרם ללב שלי לדפוק בחוזקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
