| 8/2009
סיפור חדש מקווה שתאהבו...
פרק 1
באותו רגע שהעיניים שלנו נפגשו בפעם הראשונה ידעתי שזה זה.
פשוט ידעתי שהוא ואני? זה בטוח יקרה... ולנצח.
המבט, ההרגשה, אותם פרפרים בבטן, הרעד שעובר בכל הגוף, פשוט מושלם.
=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=
הוא ביא' ואני בי', לא חשבתי שיקרה אי פעם בנינו משהו או שבכלל הוא יסתכל לכיוון שלי ,אבל בסוף זה קרה ושזה קרה, שנינו נפלנו ברשת.
אני , ממש לא מאלו שאכפת להן איך הן נראות, אני לובשת מה שבא לי, אני מאלה
שמבלות את רוב הזמן בסיפריה, לא חנונית שקוראת ספרים, פשוט לא עד ילדת
"טיפש עשרה" שמתעניינת רק בבחורים.
יש לי רק שני חברים,
רועי, ונעה.
=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=
טוב אז אני עמית, בת 16
יש לי שיער בצבע שטני\זהוב ארוך וגלי, אני גבוהה, עיניים מלוכסנות טיפה בצבע חום בהיר.
אני יפה כן?, אבל לא אחת שכל מה שמעניין אותה זה יופי.
אני בת למשפחה ממוצעת, לא חסר לי כלום, יש לי אח גדול בן 20. אורי
ואחות קטנה וקרציה בת 14. שי.
והוא? כן ההוא שאני מדברת עליו כבר מההתחלה,
דני, או בשמו המלא, דניאל דן.
החתיך של שכבת יא'
ולא כמו כל המקובלים החתיכים, הוא דווקא נחמד.
היה חבר של כולם עוזר לכולם, מי שרק מדבר איתו היה חבר שלו,
גם אני הייתי יכולה, אבל, באותו מצב..... זה לא כל כך עיניין אותי.
היה לו שיער טיפה ארוך שהיה תמיד אסוף במין קוקו מבולגן,
עיניים ירוקות שרק מלהביט בהן את נמסה....
היה לו גובה ממוצע וחיוך הורס,
גוף יפה כזה, והוא היה פשוט.....
מושלם.
=+=+=+=+=+=+=+=+==+=+=+
"נווווווווווווווווווו עמית קומי כבר!!!!!" שיי צעקהה בקוליי קולות בחדרי,
ובניה שהרמתי את הראד היא זרקה עלי כרית.
"שני אני נשבעת לך עם את לא עוזבת את החדר שלי ברגע הזה אני רוצחת אותך!!" התחלתי לצעוק במין צעקת תחנונים כזאת 'ררק שתעזוב אותי!!'
"את מה?" היא אמרה בצעקות
"זה מה!!!" אמרתי וקמתי מהר מהמיטה אבל בשניה שקמתי להרביץ לה היא לקחה את הכוס מים שהיתה ליד המיטה שלי ווו....
שפכה אותה עלי..
"שייייייייייייי" התחלתי לצרוח והיא כרגיל רצה לבכות לאמא אז ברגע שהיא יצאה מהחדר שלי נעלתי את הדלת מהר.
קמתי מתהלכת חצי ישנה לעבר המראה מביטה בכך שהחולצה הארוכה והמכנס הארוך מלאי מים.
ועם עכשיו ינואר.. אז גם נורא קר....
הלכתי למקלחת.
התקלחתי, יצאתי,
לבשתי מין גינס גדול ובהיר וחולצה שחורה וצמודה.
לקחתי תיק ויצאתי מהחדר.
כבר מלמעלה ראיתי את כל הבלאגן שמתחולל למטה...
הרי יש לי יום הולדת היום,עד דבר ממש לא חשוב שאני מנסה להדחיק כל הזמן....
אפילו היה בבית, איך הוא לא בצבא?
ירדתי למטה וישר אמא אבא אורי ושי קפצו עלי עם עוגה ונרות ואני רק מנסה להדחיק את הרגע...
"תודה אמא..." מלמלתי מתוך הנשיקה הרטובה שהיא הדביקה לי על הלחי.."טוב אמא אני צריכה לזוז." מלמלתי
ויצאתי לעד אחד הימים בחיים המעפנים שלי.
=+=+=
הגעתי לבית ספר מקווה שרועי ונעה לא זוכרים שיש לי יומהולדתאך כבר מרחוק
ראיתי אותם עומדים שם שהגעתי לשער נעה רצה אלי בהתלהבות והתחילה
לצרוח...."מזלללל טובבבבבבבבב...."
היא צעקה כל כך חזק שבאותו הרגע הייתי בטוחה שכל הבית ספר הסתובב ושמע, אפילו הוא.
"תודה תודה רק תרגעי."
"חחחח..." היא התחילה לצחוק וחזרה לידיו שלי רועי...
אה?!?!?!? לא הזכרתי שהם זוג?
רועי- שיער חום כהה קצר עיניים ירוקות הוא דיי יפה
נעה- ג'ינג'ית חמודה ומלאת נמשים...
שניהם החברים כמו שאמרתי ....
היחידים שלי.
הם ישר נתנו לי מתנה קטנה ליד וחיבקו אותי...
התחלנו ללכת לכיוון הכיתה.
"את זוכרת שאנחנו באים אליך היום בערב?"
"כן.." מלמלתי בשקט.
"את יודעת שאני שונאת את היומהולדת שלי.."
"אז מה את בת 16 תתמודדי." היא אמרה וחייכה.
לא יכולתי לעמוד בפני החיוך שלה ופשוט חיבקתי אותה, היא ורועי הלכו לכיוון הכיתה ואני הלכתי לכיוון הסיפרייה,בדיוק היה צלצול.
התהלכתי וחשבתי כמה אנישונאת את היום הזה ובלי לשים לב, נתקעתי במשהו,וכל הדברים נפלו לי.
זה שנתקל בי ישר אסף את דברי ונעמד.
"סליחה, זה שלך ילדת יומהולדת."הוא אמר וחייך
שמעתי את הקול הנעים באוזניי והרמתי את ראשי ,דני.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
