אמאל’’הההה 3

לא מובן לי  איך יש במשק ציבור שלם וענק שלא עובד חודשיים מרוכזים בשנה וזה בלי להחשיב את כל החופשות שלהם באמצע. במשך כל השנה אני מנסה להכניס 3 זאטוטות למין שיגרת חיים המבוססת על מסגרות בוקר, ואז בלי שום הודעה מוקדמת זה מגיע, בלי להכין אותך מראש, וממש עד הרגע האחרון הכל משדר עסקים כרגיל ואז ביום אחד בדרך כלל זה יוצא ב-30/6 זהו זה בה ואף אחד מאיתו לא מבין איך להתמודד עם כמות החופש הזו שנפלה עלינו. אז בימים הראשונים אנחנו עוד נהנים מזה כאילו אין מחר. כי עם החופש מגיע הקיץ מצב רוח טוב ים בריכה אף אחד לא מבין שזאת אשליה, והיא הולכת להתנפץ בקרוב והמציאות תתחיל לסטור על הפרצוף שבינתיים מתחיל לטפטף מזיעה (ולחץ). אז בטח אתם חושבים חושבים לעצמכם נו הנה עוד אחת שלא יכולה לסבול להיות עם הילדים שלה יותר משתי דקות רצוף. אם זה נכון סימן שאתם לא מכירים אותי. אם ה' היה נותן לי כסף כמו שהוא נתן לי סבלנות זה היה נראה אחרת לגמרי אבל הוא בחר שלא ואני נשארתי עם סבלנות טונות של סבלנות, אבל גם אדם כמוני אינו יכול/חייב/רוצה/ צריך להתמודד עם חודשיים כאלה. אז כמו שציינתי כמה שורות למעלה הימים הראשונים מ-ד-הי-מ-י-ם מה שמגיע אחר כך זה נפילה גדולה וארוכה (חודשיים בערך) לתוך בור שעמום שיוצר אין ספור מצבים איך לומר לא רגילים. ילדה בת 4 שסובלת ממנת יתר של סוכרים ותוצריהם עם תסמינים של שד טזמני שאין שום סיכוי לעצור אותה אלא אם כן היא תחליט לעצור לבד (ועל זה אי אפשר לסמוך) מהצד השני אחותה הגדולה שהיא כבר בת 10 (בשנות האנה מונטנה זה 16) ודי רוצה להמשיך לישון עד 12 בצהריים אבל איך אפשר לישון כששד טזמני מסתובב בחדר ומחרב כל דבר שעומד בדרכו. כמה פעמים אתם לא יודעים הייתי כבר בדרך לחייג לסופר נני .. עד שהבנתי זה לא אני שמשהו לא בסדר איתה וזה גם לא הבנות חס ושלום...זה הציבור הזה שכל השנה לא עושה אפילו הכנה מינמלית לנטישה ההמונית והארוכה הזו אלו הם ורק הם.. מה אני אגיד לכם עברתי את זה איכשהו בסך הכל חודשיים (שעולים כמו שנה שלמה) נגמרו ואנחנו אני והחצי נשארנו עם הלשון בחוץ (תאמינו לי יש סיטואציות בחיים שזה לא סקסי בכלל) אבל אז הגענו ל-1/9 כן ראשון לתשיעי זה יום מיוחד מאד, זה היום הראשון שבעצם מתחיל לבנות 10 חודשים של שגרה שתקטע  בבת אחת בצורה חד משמעית ולא ראויה 10 חודשים אחרי ב-30/9 אנחנו סובבים במעגל שגרה נטישה אין סופי כל החיים כל פעם ממסגרת בוקר אחרת מגיל 6 . ולא שב-1/9 חל שיפור כי להכניס 3 ילדות בספקטרום הגילאים 5,4,10 שוב פעם לשיגרה אחרי שהשגרה היחידה שהתרגלו אליה היא שאין שגרה זה לא שגרתי וככה יוצא שחודשיים ויום בשנה בזמן שציבור שלם נמצא בחופש מוחלט אני עובדת הכי קשה

נעים להכיר אני אמא ל-3 

במקרה בעת כתיבת שורות אלו אני גם בת 33 ! ואז התגובה המתבקשת הראשונה היא אמאלללללללללללה 3? כן אלו בעצם התגובות שאני נתקלת בהם בזמן שאני מציגה את הסטטוס שלי, בחורה צעירה בת 33 נשואה + 3 . ההפך הגמור  מאישה המודרנית,  הקרייריסטית, מתחילה עם הילדים רק בגיל 35 אחרי שעשתה, וניסתה הכל, ומה שנשאר חסר לה בחיים זה איזה זאטוט קטן ומלאכי שיתרוצץ בבית. אז אני כמו שאני, תמיד עושה הכל הפוך!!!  את הנסיכה הראשונה ילדתי כשהייתי בת 22 ילדה קטנה בת 22 שנוסעת ביום חורף קפוא להחריד, עם צירים, שחשבתי שאני לא אצא מהם  חיה לבית חולים, ושם אחרי שנשבעתי לאלוהים שאם הוא ירחם עליי (והוא לא), אני מבטיחה לחזור בתשובה (אז גם אני לא), היא יצאה. קטנה סגולה וצורחת (לא בידיוק מה שדימיינתי...), לא בידיוק ידעתי מה לעשות עם היצור הקטן הזה שהסתכל לי ישירות לתוך העיניים, כאילו שהנשמה שלה מכירה את הנשמה שלי. וכמו מתוך אינסטינקט, לוקחת אותה מהמיילדת עוד לא רחוצה ולא בידיוק מבינה לאן היא נפלה, וכל זה תוך הסתכלות הדדית זו בעיניה של זו, מדביקה אותה לציצי כדי שתאכל. ומאז אני והיא זה סיפור אהבה שרק משתבח עם השנים. כי עליי תפור המשפט ילדה ילדה ילדה! ונכון שיש יותר צעירות ממני שיולדות אבל זה לא הגיל זה הראש ואני הייתי ילדה שילדה ילדה. ואנחנו גדלנו ביחד אני והיא וממנה הכל התחיל. אז נכון שאני צריכה לקבל את הקרדיט על הילדה המדהימה הזו אבל אני בוחרת לתת לה קרדיט על מה שהיא עשתה ממני

בינתיים נעים להכיר אני אמא ל-3 וזה בכלל לא אמאל'ה