פורטרט עצמי

לפני שאני אספר לכם את מה שקרה, אני רוצה שתבינו. אני, מצוננת קשות. אני מסיימת גליל טישו או יותר ביום; בגלל שאני מבלה הרבה בחברת הטישו'ז החלטתי להעניק להם שמות. אני לא אפרט בשמותיהם [ תאמינו לי ,אתם לא הכי רוצים].

הטישו היקר שלי פשוניאק, מת.

בעודי מררת בבכי על האובדן ומנסה להחיות אותו בעזרת מכונת הנשמה, דבק וחתיכות טישו שנשרו, התעטשתי. ואופס! סיימתי את כל הטישו שנשאר ממנו עכשיו...

בעוד ש' תופסת בכתפי וצועקת עליי שהרגתי אותו ושהרסתי את האפשרות האחרונה שלו לחיות אני שרה שירי אבל ועושה קפיצות ודילוגים במקום אני פתאום נעצרת, עושה כמה שמיניות באוויר וצועקת שההלוויה בהפסקה.

מודעת האבל הייתה מאוד יפה. פיארתי את חייו של הטישו המוכשר, והדבקתי חתיכה ממנו.

ט' וש' ציירו לי את מפעל חייו. אני הכנתי שלט עם השם פשוניאק ומלא כוכבים במרקר. הוא היה שחקן דגול, לידיעתכם.

אכן, ההלוויה הייתה יפה ביותר. עמדנו בכיתתי (רציתי לזרוק אותו בכיתת האם), כל אחד אמר את דבריו, והפלנו אותו לפח.

פשוניאק, נוח על משכבך בשלום.

מי יודע, אם לא יפנו את הזבל, אולי אני אראה אותך מחר.