ביומיים האחרונים אכלתי כל כך הרבה סוכר ומרשמלו (והיום גם אכלתי מלבי) שאני משתמשת בזה בתור תירוץ לטמטום.
אני כותבת במחשב האיטי למעלה (סוף סוף הוא עובד) ועליי להגיד, שהמקלדת שלו שונה ומעצבנת להפליא. וגם מלאה באבק ודברים לא מזוהים. אני אשטוף ידיים אחרי זה. הגעתי לכמה מסקנות חשובות ביותר (ומזכירה שזה הכל באשמת הסוכר):
קודם כל, הגעתי למסקנה שהפרופיל שלי (איך שהפרצוף שלי נראה מהצד) לא דומה בכלל לאלפקה.
ראשית, מלבי זה ט-ע-י-ם. ומי שיגיד אחרת יכול לשבת בלול ולאכול שבלול.
שנית, לילד מהכיתה שלי שנחשב חתיך יש ראש לא פורפורציונלי כלל וכלל.
שלישית, אחת ממטרותי האישיות שלנה זו הא לגדול. (אני כבר 1.70 מה אם קצת מילוי למעלה??)
רביעית, (אומרים את זה ככה או שזה נגמר בשלישית?) אני מעוצבנת על החנויות בארץ כי אני לא מצליחה למצוא בשום מקום את הסרטים "ג'ונו" ו"רנט".
חמישית, (אני פשוט אמשיך ככה גם אם לא כותבים את זה ככה) אני מכורה ליותר מדי דברים טיפשיים, אבל מצד שני מה אכפת לי?
שישית, בלי שוקולד, מרשמלו, מלבי והמון דברים מלאי סוכר ועתירי שומן וטעימים להפליא אני לא יכולה לעבור יום אחד.
שביעית, אני לא רואה ממש טוב בלי העדשות..
שמינית, אני נורא אוהבת טלויזיה ונורא לא אוהבת שלא מרשים לי לראות.
תשיעית, חברה שלי די מתעלמת ממני בזמן האחרון ואני תוהה למה. זה לא שעשיתי לה משהו- היא גרה בעיר אחרת! (שלחתי לה עכשיו אימייל בשביל לברר)
עשירית, ממש אין לי בעיה שהמון אנשים (לא כולל משפחה) יגלו שיש לי את הבלוג הנחמד הזה ושיהנו להכיר אותי באמת, ולא להאמין לכל מה שאומרים. (אני לא באמת מקבלת כל הזמן 100. אבל יש דברים שכן נכונים [ אני באמת לא סובלת אותך ע']..)
טוב, אחרי שחפרתי לכם אתם יכולים ללכת להאשים את הסוכר (ד"א אכלתי את כל הדברים האלו כי היה לאחותי יומולדת) ואני הולכת לעשות שיעורים באנגלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Harper