פורטרט עצמי

בקושי כתבתי על שנת 2010. אני מקווה שבאמת יש מישה שקורא את זה ושאני לא באמת כותבת לעצמי למישהי שהיא היחידה שמגיבה לי, והיא בכלל חברה שלי.

ביום חמישי, הלילה של הסילבסטר הייתי חולה. באסה. אבל גם ככה לא תכננתי כלום אז לא יצא שפיספסתי משהו, וגם ככה למחרת היה לי מבחן, אז בקיצור לא ממש חגגתי את השנה הלועזית החדשה. אבל אני בכל זאת מקווה מאוד שזו תהיה שנה טובה. שנת 2009 הייתה שנה קשה למקום שבו אני גרה. שני אנשים שאחד מהם אני מכירה טוב והשני פחות אך אין זה מוריד מערכו נפטרו. והם היו צעירים מאוד. קרו הרבה דברים בשנה האחרונה, הרבה דברים שאהבתי נעלמו ודברים שאני אוהבת הולכים גם הם להיעלם. אני חושבת שהתבגרתי. לא הרבה, אבל אני כבר לא חיה בכזאת בועה ענקית וורודה. אבל למרות שזה חשוב להתבגר ולהיות מודעים להכל, אני רוצה להישאר קצת, קצת ילדה קטנה.

Harper

אנחנו, ביתנו הקט, והבריא בצורה מופלאה למדי עשינו מעשה שלא ייאמן. כן, כן, הזמנו פיצה!

אני הולכת להנות ולאכול פיצה לא בריאה!

יאי!! D:

אני מרגישה קצת יותר טוב. אבל אני שומעת את השיר שכיף לשמוע גם שרק קצת עצוב, או קצת דיכאון. זה שיר שעושה לי טוב.

New Moon- Possibility- Lykke Li

אין לי קטע יותר טוב לכותרת.

הייתי בצופים. בסך הכל היינו צריכים לכתוב שיר. זה הכל.

כתבתי לרסן ולא להשתיק. חצי מהגדוד חסר האינטיליגנציה שלי בכלל לא יודע מה זה. גם לבני אדם יש רסן לפעמים, לא רק לכלבים.

העובדה שאני וש' כתבנו לרסן לא אומר שמותר לכולכם לבוא ולצעוק עליי מה עשיתי לא נכון. וזה גם לא נותן לכם את הרשות לגרום לי להרגיש חרא.

תדחפו את השיר לאתם יודעים איפה. וזה כל מה שיש לי להגיד.