~שם של בלוג~

אם ככה באמת רושמים את זה.

כשאני שומעת שיר אני מסוגלת לשמוע רק את החלקים הרעים שבו, את החלקים המדכאים, את החלקים שגורמים לי להתגעגע למשהו, את החלקים שמעבירים ביקורת.

כשמישהו לא עונה לי, גם בשיא התמימות, אני נורא נעלבת. לא כלפי חוץ כמובן.

כשאני כותבת משהו אני מרגישה שיכולתי לכתוב את זה פי אלף יותר טוב.

כשאני מדברת אני ישר מעבירה על עצמי ביקורת, למה אמרתי את זה לא טוב.

כשמישהו שואל אותי שאלה ואני לא יודעת את התשובה אני מרגישה כמו הבן-אדם הכי מפגר שקיים ביקום.

כשמורה מעירה לי על משהו שעשיתי לא נכון אני מתכווצת, מרגישה רע לגבי עצמי.

כשאני כותבת דברים אמיתיים אני בוכה.

גם בלי קשר לכתיבה.

זה מבאס.

רוב הדברים שרשמתי פה הם רק מהתקופה האחרונה...

אבל האמת שה מתארים את התקופה האחרונה, לפחות מהבחינה הרגשית והמחשבתית שלי, די טוב.