ובכן, קיבלתי גזר דין, והעבירו לי את השוט, גרזן, וכל כלי אחר שתרצו לשחק בו.

האמת היה את זה כבר בעבר, אבל אני זורמת!

הרוסי הזה - העביר לי את השרביט הנוצצת והמפדחת להפליא.

כל אחד שמקבל את ההפנייה הזו, רושם 10 דברים מפתיעים/לא ידועים/עובדות על עצמו. ואז מעביר לעוד 3 אנשים חדשים.

אז... טוב למה לא.

1. אממ, הבית השני שלי זה בית חולים מאז ילדות, היי נעים להכיר! למרות שבשנים האחרונות זה כבר פחות, רק פעם בשלוש/ארבע חודשים, למרות שהמצב לא תקין בעליל. ועכשיו דחיתי את התור שלי, *יאיי!* כי יש את התערוכה והטיסה לברלין.

2. יש חשד שאני נרקומנית! לא סתם, אבל יש לי מאגר תרופות יפה ביותר, אני צריכה לחדש את עצמי בכלי מגניב לשים בו אותם, פלוס זריקות.

3. מסתבר ממקורות מדיומים, הנשמה שלי טהורה ואין לי מגן, העולם עצמו הוא המגן על נישמתי. למי שכבר מאמין, אז היי כן! אני מהנדירים המעטים האלה שאין להם רוח שומרת! פעם ראשונה שאני חושפת ומתלהבת! ואוו. סתם, לא מתלהבת באמת, אין משהו מעניין לראות, לא רואים כלום בקטע הזה. אבל אני באמת מאמינה בכל הדברים האלה, ואני אחת שמאמינה במה שהיא רואה, חשה, ובמעשים.

4. אממ, אני פוריה, בתולית טהורה. XD הפתעה! אני מהבנות האלה שיסתפקו בגבר אחד לכל החיים, כשהן ימצאו אותו כמובן, זו עבודה קשה למצוא אהבת אמת, לא בטוחה שבכלל צריך לחפש, יגיע שיגיע ואם לא... למישהו יש חבל? כי באמת אין סיבה להישאר פה, כשאין עם מי לחלוק.

לא מאמינה שיש אביר על סוס פוני, יש דברים שצריך לתחזק ולהשקיע הכל. אבל עדין... לא פשוט להיכנס לי ללב ויש לזה משמעות עבורי, ויש לי את הערכים העצמיים שלי בנושא הזה. כמו למשל לנשיקה עבורי יש הרבה משמעות, וזה לא סתם. לאומת זו, אני בנאדם מיני, ופתוחה בנושא, שכותבת, ומסתבר שיש לי מעריצים בנושא זה. נחמד לדעת. ואם כבר הנושא הזה, אני לא בטוחה מה הדעה שלי על דייטים, סתם מילה שעושה לחץ ורישמיות - שימושי שכבר החלטנו ללכת על קו הרומנטיקה ביחד.

אני מעדיפה להכיר את הבנאדם עצמו מבפנים לפני, בלי מסכות, ולהתחבר אליו לפני כל דבר בעצם, חברים ידידים כאלה. אם זה קורה, ומרגישים, וזה הדדי? הורי! (מה שעדין לא קרה, ואני לא אחת שקופצת על כל אחד. ואם אני לא מרגישה אין על מה לדבר בכלל, בנושא הזה לפחות). וזה לא אומר שזה צריך להתחיל מפגישה, מעדיפה האמת ההפך.

5. אני בן אדם כנה, ואין לי בעיה לדבר ולחלוק, לא מתביישבת בזה. שונאת שקרים. לבנים נסבל, כמו מסיבת הפתעה וכאלה, או להגן על מישהו קרוב. זה כבר משהו אחר. כמו נאמנות, ואני לא ממש בוטחת במשהו או במישהו.

6. כשאני יוצאת מהבית, סתם כך למקום כולשהו, או לפגוש אנשים/ המולה וכדומה.(מה שלא קורה הרבה, אם בכלל - כן, זה אומר שאני מסנוורת אנשים כשיש שמש וצרכתי בקבוקי ויטמין D בנוסף לכל הבעיות, ועוד לא דיברנו על הברזל בדם בכלל!). יש לי התקפי לחץ/חרדה ואני סטייל זומבי חסר נשימה וכאבים *לא נדבר על תופעות לוואי, שיש אותם גם לרוב ביום יום* ואי יכולת תזוזה של קיפאון ואי נוחות מוחלטת. לא מוסיף לרגישות שלי לחום. יאק. אבל אני בנאדם חברתי ואכפתי. משעשע.

7. אני אף פעם לא מרוצה מהעבודות שלי, וחושבת לרוב שהם גרועות בעליל, איפה אתם רואים כישרון? אני לא באמת יושבת על התחת ומצליחה להשקיע כמו שצריך, אבל אני ממש רוצה והאמת... אני חושבת שגם אעשה את זה, בעיקר בציור... אבל בעוד דברים, אחרי שאסיים את הלימודים לגמרי.

8. אני מודעת יותר מידי לדברים, ואני ממש טובה בלעצור את עצמי מסיפוקים, יש לי מושחות חזקות לעצמי.

9. אני די זאבה בודדה, רוב חיי היו גלמודים. (למרות שכמעט כל האנשים מתחברים אליי בקלות) מידי פעם יש מיעוט של אנשים קרובים שניפגשים איתם, לצערי כבר לא מספיק, אבל תמיד יהיה שם בישבילם לכל דבר, ובאמת אשתדל למרות שהרבה דברים אני לא הכי מסוגלת, אבל משתדלת, לא רוצה לאכזב. ואני תמיד שמחה להכיר עוד ואולי באמת יווצר מזה משהו וזה ישתנה. אני חושבת שזה גם מתחיל ללכת לכוון הזה. זה לא קל, אבל אני ממש שמחה מזה. אני לא תמיד אוהבת להיות לבד, ואחרי 21 שנה זה גם די נימאס מידי פעם. (ולא, אני לא מבני האדם שאוהבים בני אדם. האמת אני לא ממש מחבבת בני אדם, לרוב. אבל תמיד יהיה נחמדה ואמפתית).

10. לפעמים יש לי ספקות אבל... כמעט תמיד בסופו של דבר זה מגיע לאותה החלטה, עם כל הפחד מהכאב שיגרם מזה, ובתקווה שלא אקפא.

אני מוכנה למות למען מישהו שאני מאוד-מאוד אוהבת. בצורה שאני לא יכולה לחיות עם הוא לא יהיה קיים איתי. די מפגר... והכוונה נגיד עם יהיה מיקרה של ירי ודברים כאלה ויאיימו, ולא נוכל לברוח ולא היו לנו בררות אחרות. כמובן, עדיף שנצליח להיחלץ ולהינצל וכו'. קיצר משהו נשרף לי במוח, ולא היה לי משהו אחר לכתוב כבר. פרנואידית סטרילית אני! XD עכשיו אני צריכה לחשוב על זה מחדש ולראות אם באמת יצא שאני יהיה מוכנה לעשות את זה. אוח. זה כמו שיש את הדבר הזה שעושים משהו ואז חייבים לעשות אותו שוב, או מקבלים מכה איפשהו וצריכים גם בצד השני. גם זה קורה פעם ב... אבל כבר לא ממש. XD

אני מרגישה די "רע" עם הפוסט הזה, כאילו הרשאתי לעצמי להיות ממש לא צנועה, סטייל סנובי של - תראו אותי. חלחלות ועקצוצים. עכשיו אני מרגישה כמו יפת נפש סתומה. LOL. עוד יותר חלחלות.

טוב, אני מעבירה את השוט ל.... *תופים* אכתוב את הכינויים שלכם שיהיה מקושר. 

בונוס.

Raven Samurai

Yu1ia

- טל

Lord Havoc

נימנימים קטנים, תהנו ותספרו לנכדים. 3>

אני מרגישה חננה, אפילו לא דיברתי על דברים אפלולים או פלייסטיישן או על סרטים.

או על האופטימיות הנצחית שלי ועל ההפך שמתרחש לי בראש.~

עריכה - 22/07

בונוס עצמי, כי נזכרתי בזה פתאום, והתחשק לי אז...

11. לא נתחיל לדבר על זה שלאמא שלי בלידה שלי ושל אחיי הייתה תמיד בעיה כי היא בנאדם חולה גם.

והיה לאחי הבכור אח תאום שמת עוד בבטן. כשאני נולדתי לא נשמתי למשך די הרבה זמן, לא יודעת אם ממש הייתי בחיים או לא. היו לזה תוצאות, לא יודעת בדיוק מה הן, אבל אני מניחה שזה משפיע על איך שאני כיום. או לפחות ככה שמעתי את אמא כשהיא דיברה על זה עם הפסיכולוגית שלה, ומצד שני אני יודעת שמה שהן חושבות שזה - זה פאקינג בולשיט, כי אמא לא מכירה את כל הצדדים שבי. והיא לא מכירה את החשיבה שלי ומה שאני יודעת. ואני יודעת את כל זה, גם מאנשים שיצא להם להכיר אותי, ואמרו פה ושם דברים. ככה שזה לא מפריע לי יותר מידי.