הבלוג של שופי

  לבעלי אין הרבה חברים. רוב חבריו הקרובים אלינו גיאוגרפית הם רווקים. שמתי לב שמאז שפושקין נולד, הם הרבה פחות בקשר. כמעט לא נפגשים, למרות שגרים באותה שכונה, כמעט גם לא מדברים בטלפון, ולא רק בגלל מחסור בזמן. פשוט נגמרו להם נושאים לשיחה. ומה עם שיחות נפש? אין דבר כזה לבנים, כך לפחות על פי גרסת בעלי.

  ואילו לבנות המצב בדיוק הפוך.  תמיד תמיד יש לנו על מה לדבר. כמעט כל שיחה לאט לאט הופכת לשיחת נפש. המעמד האישי לא משחק כאן  שום תפקיד. אין שום הבדל  בין נשואה +, רווקה או גרושה,שוכרת דירה או גרה בדירה משלה, עובדת או ישבת בבית.

 תמיד אנחנו מוצאות שפה משותפת ונושא לשיחה.

חברת גברים היא תמיד נעימה לכל אישה, אבל מאז שיש לי בן זוג ואני לא צריכה להיאבק על תשומת לב של גברים, אני מעדיפה את חברת הבנות. לשם אני מרגישה הכי שייכת. מי שטוען שחברות בין הנשים לא משתווה לחברות בין הגברים מדבר בעיניי שטויות.