הבלוג של שופי

  גיליתי שפושקין שלי מאוהב. מאוהב במכוניות. הוא עוקב אחריהם ברחוב, מרותק ממש, מצביע ומשמיע קריאות הנאה.

  גם בבית כל הצעצועים חוץ ממכוניות התבררו כחסרי שימוש. רק מכוניות. מסוגים שונים, בגדולים שונים. גם עגלת בובות נחשבת לסוג של מכונית. גם כל החפצים, כמו נעליים, ספרים וכוי' וכוי הופכים למכוניות נוסעות גם אם אין להם גלגלים.

קיוויתי,  במסגרת האריזות לקראת המעבר לדירה החדשה להסתיר מפושקין את הצעצוע דחפור חדש  כדי לשמור אותו לעתיד כשיימס לו ממכוניות האחרות. אבל לא הצלחתי. ברגע שהוא ראה אותו, כל הגוף הקטן התחיל לרעוד. לא יכולתי לעמוד בפני התשוקה העזה שכזאת. גם את הפרארי שבעלי קנה במוזיאון המקורי באיטליה בסכום האסטרונומי עוד לפני לידתו של פושקין, סומן מייד כרכוש האישי של הקטן.

  כל התעסקות הזאת משעשעת מאד וגם מעניקה לנו מדי פעם עשר דקות של שקט ואפשרות להתפנות לעניינים שלנו. אבל מה שבאמת מדהים אותי איך פושקין, שהוא בקושי בן שנה וחצי יודע להעדיף מכוניות על בובות? איך הוא יודע שבנים בדרך כלל משחקים במכוניות בלי שלימדנו אותו? איך בכלל נוצר נושא של ג'נדר? האם זה מולד? לא ברור לי בכלל. פלא של ממש.