הבלוג של שופי

אני בן אדם חבורתי מאד, שזקוק יחסית למעט זמן עם עצמו, כמעט תמיד צמאה לתקשורת עם אנשים אחרים. אין הנאה גדולה יותר עבורי מלבלות רק עם בני ובעלי, אבל הרבה פעמים אנחנו מצרפים אלינו עוד חברים. לשמחתי גם בעלי אוהב חברה, לכן כל הזמן יש לנו אורחים בבית. החברים שלי הם חלק משמעותי מאד בחיי. לכן גם אני לוקחת קשה כשהקשר מתנתק מהסיבות שלא תלויות בי. במקרים נדירים ביותר אני מפסיקה אותו ביוזמתי.בילדות הייתה לי נוסחה להכרות עם אנשים חדשים: "ילדה, שמי שופינקה ,איך קוראים לך? בואי נהיה חברות." לא הייתה לי שום בעיה להגיד את המשפט הזה. עם הגיל הדברים השתנו בכל זאת. אני חייבת להודות שככל שאני נהיית מבוגרת, כך יש לי פחות סובלנות ואני מרגישה שנהייתי הרבה יותר ביקורתית ואולי גם פחות סלחנית. אם אני אוהבת מישהו אני אתן את כל נשמתי, מצד שני קשה לי להסתיר אם אני לא סובלת מישהו, לכן השיטה שלי היא להתרחק כמה שיותר מאותו בן אדם כדי לא להראות לו את זה. אני לא אוהבת סיכסוכים.  

לאחרונה יחד עם בעלי גילינו שיש כנראה גזע מיוחד של אנשים בשם "ההורים לילדים קטנים". יש לנו חברים עם ילדים גדולים וגם רווקים, אנחנו אוהבים אותם מאד מאד מאד, אבל כשאנחנו נמצאים עם חברים שהם הורים לילדים קטנים, הרגשה חזקה של חיבור והבנה הדדית שאין כמוה גם כשלא מדברים על ילדים ממש. לא מזמן בעלי סיפר לי שהוא נפגש עם החבר הרווק קרוב מאד. החבר שאל על פושקין. בעלי התחיל לספר לו איך פושקין מתקדם, מה הוא אומר, איך הוא מתנהג וכו'. בשלב מסויים הוא שם לב שהחבר משועמם לגמרי  ומקשיב לו רק בתוך הנימוס.

ואילו אני גיליתי איזה תענוג היא חברת בנות. מזמן עברתי את השלב שהייתי צריכה למצוא חן בעיניי גברים, אני עדיין אוהבת להראות טוב, ומי לא, אבל אני כבר לא צריכה לכבוש את  אף אחד. יש הרבה מיתוסים על חברות בין הנשים אבל בעיניי אלה השטויות.

כפי שידוע לפני כמה חודשים עברנו לדירה חדשה בעיר אחרת. כבר התחלקתי בחששות ופחדים שלי בקשר לסביבה חדשה. בבית הישן היינו מיודדים עם רוב השכנים זוגות צעירים כמונו, הייתה לנו חבורה של אימהות עם ילדים בגיל של פושקין מהפרק שגרו סמוך עלינו, אפילו באוטובוס הכרתי אנשים שהתחברתי עליהם. היה לי עצוב לעזוב כל זה. הרגשתי מנותקת מכל העולם. בבניין שלנו שתי מעליות, אנשים בכלל לא פוגשים אחד את השני. ברחבות הילדים גם לא יצא להתחבר עם אף אחד. בשכונה הישנה לא היו הרבה מקומות לטיול עם ילדים, לכן כולם נפגשו באותו פארק, כאן יש המון מקומות ולכן כולם מפוזרים וגם נודדים ממקום למקום.

לאחרונה הדברים התחילו להשתנות. יחסים עם מוכרי דירה שלנו בתקופת הרכישה בכלל לא היו פשוטים, אבל אחרי שסיימנו "עסקים" הסתבר שיש לנו לא מעט אינטרסים משותפים. יחד עם עוד חברה וותיקה שגם גרה באותה העיר החלטנו להקים מעגל נשים, עשינו פגישה ראשונה וזה היה ממש כיף.

עוד בימים הראשונים אחרי המעבר שמתי עין על בחורה אחד שעמדה איתי באותה תחנת אוטובוס כל בוקר. מהשיחה שלה עם מישהי אחרת שהקשבתי לא בכוונה, הבנתי שגם לה יש ילדים קטנים. פעם אחד היא התיישבה באוטובוס לידי. התלבטתי קשות האם לפתוח איתה בשיחה או לא, להפעיל בצורה מורכבת יותר את נוסחת הילדות שתיארתי בהתחלה. החלטתי שאולי הזדמנות דומה לא תהיה יותר. לא מצטערת על כך לשנייה. היא ביקרה אצלי עם ילדיה ובשבת אחרונה עשינו הכרות גם עם הבעלים שלנו. יש לנו המון תוכניות משותפות ואני אופטימית מאד.

בנוסף לכך, פעמיים בשבוע יש לי טרמפ עם  ידידה טובה  מעבודה שגרה ברחוב הסמוך . יש לה ילד כמעט בגיל של פושקין. לפני המעבר שלנו כמעט ולא יצא לנו לדבר כל כך הרבה כמו עכשיו. למרות שהיא עסוקה מאד גם בבית וגם בעבודה אני מקווה שהיחסים בסופו של דבר יתפתחו לחברות ולשכנות טובה.

אני כבר לא מרגישה בודדה ומנותקת.