הבלוג של שופי

שלום לך ילדה. כמה אני מקנאה בחוויות הנפלאות שחווית וכמה אני מזדהה עם כל הקשיים שעברת.

אבל אי אפשר לתאר אותך בלי מילה אחד חשובה ביותר והיא "אבא".

אבא זה – ללמוד לקרוא  דרך השלטים ברחובות בדרך מהגן הביתה

אבא זה – לאכול פירושקי (מאפה ממולא) עם צימוקים שעלו 19 קופיקות ליחידה.

אבא זה – לעבור חצי עיר גדולה, לעמוד בתור , למות משעמום, אבל לחזור הביתה עם נקניקיות בזמנים שבחנויות רגילות לא היה אפשרי להשיג אותן, אבל לאבא הייתה פרוטקציה.

אבא זה – תערוכות כלבים  ושווקי חיות מחמד בסופי שבוע.

אבא זה – ביקורים בגן החיות הנפלא של ריגה.

אבא זה – קונצרטיםשל מוזיקה קלסית לילדים.

 אבא זה – ביקורים במוזיאונים ותערוכות אומנות.

אבא זה – תיאטרון בובות מתמיד בבית ואהבה ענקית לסוג אומנות זו(הוא שחקן תיאטרון בובות לשעבר)

אבא זה – אהבה לתיאטרון בכלל

אבא זה – ספרים.

אבא זה – הומור.

אבא זה – מרכז של כל פגישה עם החברים

אבא זה – ידי זהב שיודעות לעשות הכול.

אבא זה- יצירתיות בלתי פוסקת.

אבא זה – נתינה והקרבה עצמית עבור קרובים וחברים

אבא זה- גאווה של בת.

אבא זה – משפטים שמונחים ומובילים אותי כל החיים כמו: " השיטה הטובה ביותר להתפטר מהמשימה, היא לעשות אותה."

הילדה הזאת עברה גם ימים קשים. אף אחד לא רצה להתחבר איתה. היא גם לא הבינה למה. היו לה שתי חברות בכיתה א', אבל הן היו חברות רק שאחד מן השתיים לא הייתה בסביבה או  כשכן שתיהן היו ביחד התאכזרו כלפי הילדה שהייתי, ולמרות השיכנועים של הוריי לנתק את הקשר עם הבנות הרעות, לילדה לא הייתה ברירה, כי היא לא רצתה להישאר לבדה. אז אבא אמר לה: "גם אני הייתי כזה, אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי, אבל תראי, בכתה 8 (בברית המועצות וברוסיה יש מספרים לכיתות ולא אותיות) הכול ישתנה." אבא צדק. עובדה שהילדה זוכרת את המשפט עד היום בגיל קרוב ל-40. בכיתה 8 נהייתי מקובלת ואפילו עם שתי החברות ההן אני שומרת על קשר עד היום. אבל בדיוק באותה תקופה הגיע גיל ההתבגרות והיחסים עם אבא נכנסו למשבר הקשה....

כשאני חושבת היום על ילדה שהייתי, לא מסוגלת לנתק את עצמי מהוריי. לטוב ולרע. כל כך רציתי לשמוע שהם מרוצים ממני, וכל כך מעט שמעתי את זה. כל משפט שכזה  אספתי כמו אוצר של ממש ושומרת אותו עד היום. לא הייתה מאושרת ממני כשאימא אמרה לי שלמרות שלא את כל החברים שלי היא מכירה היא בטוחה שאני נמצאת בחברה טובה משום שהיא סומכת עליי. אבא שלי, שלמרות כל הערות וביקורת לא בונה שקיבלתי ממנו, הגן עליי כמו אריה אמיתי ולא נסוג מפני המערכת הבירוקרטית שפגעו בי עקב מוצאי יהודיה. ההורים שלי אפשרו לי לקבל את ההחלטות החשובות ביותר על  חיי בעצמי ,למרות שאלה שינו להם את החיים לגמרי ולא לטובה.

היום אני אימא בעצמי. אבל גם אותה ילדה שהייתי. רוב הדברים שאני אוהבת היום הם משם. מילדותי. אני גם מנתחת את יחסיי עם ההורים ומנסה להבין מה אני יכולה לקחת מהם, מה לשנות בי ומה הייתי רוצה להעביר לילדי.

כשהתחלתי לכותב את הפוסט לא יודעתי ממה להתחיל ולאן הוא יוביל אותי. אני חושבת שאין הזמנות טובה יותר, להגיד להם

                              תודה!!!!!!!!!!!

למרות שהם לא קוראים עברית ולכן גם לא קוראים את הבלוג. אבל אני אתרגם.