הבלוג של שופי

לפני כחצי שעה חזרנו אני, בעלי ופושקין מיום הולדת של חברה.

הפוסט הזה מוקדש לה.

תמיד היו לי הרבה חברים ולא היה לי שום קושי להתחבר עם אנשים וליצור קשרים , בזמן האחרון לקראת גיל הארבעים, אני מרגישה  שהמצב משתנה. אני עדיין מכירה אנשים חדשים ומתיידדת איתם, אך למצוא חברים שאני יכולה להצביע עליהם שהם תואמים לגמרי את ליבי ונפשי, נהיה קשה יותר ויותר. הדבר כמעט ולא קורה בזמן האחרון, חוץ מהמקרה הנדיר הזה.

אנחנו מכירות די מזמן משום שעובדות באותו הארגון, אך למעשה אף פעם לא היינו בקשר, חוץ מסמאל טאק בעבודה. הדברים התחילו להשתנות מאז שאני ובעלי עברנו לעיר שבה אנחנו מתגוררים עכשיו. ככה הסתבר שבתים שלנו עם אותה החברה נמצאים כמעט ממול. מהנסיעות המשותפות הביתה עברנו לטיולים המשותפים עם הילדים שגם במקרה כמעט באותו גיל, הכרנו בין הבעלים וגם הם התחברו. זה קורה כל כך לעיתים רחוקות:  גם אנחנו מבינות אחת את השנייה היטב, וגם הבעלים מוצאים את השפה המשותפת וגם הילדים משחקים ביחד יפה בנוסף למרחק בתים קטן  כל כך! אני כל כך שמחה על החיבור הזה.

ועוד מילה אחת חשובה עבורי. תמיד חלמתי על משפחה מורחבת ומאוחדת. אף פעם לא היה לי, לא עם המשפחה מצד הוריי וגם המשפחה של בעלי לא ממש מחוברת. שמעתי סיפורים רבים על המשפחה הנהדרת של החברה והיום הייתה לי הזדמנות לפגוש אותה. מה אני יכולה להגיד? חשבתי על אימא של שלושת האחיות. היא צריכה להיות ברקיע השביעי שיש לה בנות כאלה, החתנים כאלה והנכדים כאלה. וגם חשבתי על הילדים של החברה שממש זכו.

חברתי היקרה, מזל טוב ואני כל כך רוצה לקוות שזואי רק התחילה של החברות שלנו.