הבלוג של שופי

אתמול בחדשות שבת הייתה כתבה על הזוגות שבחרו לא להביא ילדים.

הם הסבירו בצורה נחרצת מאד ובטוחה למה הם לא רוצים ילדים, עד כמה היצורים האלה לא עושים להם שום דבר בלב ועד כמה הם נועדו למשהו אחר בחיים, וזה לא כולל הורות. אני בתור מישהי שאף פעם לא ממש התחברתי לילדים, הסתכלתי עליהם וניסיתי לדמיין את חיי בלי פושקין. נהיה לי עצוב בשבילם. באמת לא כל אחד יכול להתחבר לילדים של אחרים. אבל ברגע שהילד שלך מחייך עליך בפעם הראשונה, אתה מבין שזה היה שווה, ואין שום תחליף לזה לעולם.

אני לא מתכוונת לשפוט אותם ואני לא רוצה להיות חלק מן הלחץ החברתי וסה"כ לא משנה לי האם הם מביאים ילדים לעולם או לא, אבל חשבתי על איך יראו את חייהם לעת זקנה.

אני מביאה כאן תרגום מילולי של שיר מפורסם מאד מעת יורי לוויטנסקי שאני מזדהה מאד איתו.

כל אחד בוחר לעצמו,

אישה, דת , דרך.

לשרת את הסטן או את הנביא,

כל אחד בוחר לעצמו.

כל אחד בוחר לעצמו

מילה לאהבה ולתפילה,

נשק לדו-קרב, וחרב לקרב,

כל אחד בוחר לעצמו.

כל אחד בוחר לעצמו

מגן ושריון,

מקל לעשן עליו וגם תחבושת,

כל אחד בוחר לעצמו.

כל אחד בוחר לעצמו,

בוחרים גם – כפי שיכולים,

בלי טענות לאף אחד,

כל אחת בוחר לעצמו.