הבלוג של שופי

אני אוהבת את יום ההולדת שלי.

פעם בתור ילדה חיכיתי לזה בגלל המתנות ותשומת הלב. היום זה די מביך אותי. אילו היה אפשר למנוע את זה, הייתי חוסכת.

יש לי הרבה חברים ואני אוהבת אותם מאד מאד מאד. קרוביי יודעים שהחברים הם הדבר החשוב ביותר בחיי.  אילו הייתי יכולה לאסוף את כולם, גם מחוץ לארץ, היינו חוגגים שבוע.

רובם הם בעלי משפחות, ילדים, עבודה, ריצות יום יומיות. קשה לפנות את הזמן  למפגש. בגלל שאנחנו כרגע בלי רכב, לא יכולים לזוז בשבת וגם בגלל שמקום מגורינו מרוחק יחסית, קשה לאסוף ולהביא אותנו לאנשיו. אז אנחנו די מבודדים.

גיליתי שכשמדברים עם החברים על מסיבת יום ההולדת, הרבה יותר קל לקבוע להיפגש. אפשר להעביר קניות סופר ליום אחר, אפשר לדחות את ניקיון הדירה וכו'. אני תמיד מחכה למפגשים האלה וכליון עניים.

השנה יום ההולדת שלי התפרס לשלושה ימים. ביום ההולדת עצמו וזה היה יום שישי, היום הפנוי ביותר שלי כי פושקין בגן ובעלי בעבודה, נפגשנו לארוחת בוקר במסעדה איטלקית, רק בנות. כתבתי כבר לא פעם שאין כמו חברת בנות ואלה היו החברות הכי טובות שלי. (יש עוד). בשבת יצאנו לפיקניק עם החבורה הקבועה שלנו שאנחנו ביחד כבר כמעט 16 שנים ויוצא לנו להיפגש רק כמה פעמים בשנה וחתמנו אתמול עם ארוחת הערב עם בעלי, לצערי הרב די חפוזה בגלל שהיינו צריכים לאסוף את פושקין העייף מביתה של סבתא.

וזו הזדמנות להגיד תודה לכל החברים, כולל וירט ואלים, שכל כך עוזרים לנו וכל כך תומכים בי ובנו  בכל המובנים , גם בצער וגם בשמחות. אני מעריכה ואוהבת אתכם מאד, מאד!