הבלוג של שופי

לפני שבוע הגיעו חדשות מלטבייה על כך שהאנטישמיים רססו צלבי קרס על יותר מ-100 קברות יהודים בריגה. בית הקברות היהודי הוא היחיד בריגה. שם קבורות גם שתי סבתאות שלי ומכיוון שלא נשארה לי משפחה בעיר, אין אנחנו יודעים האם הקברות של משפחתי בין אלה שנפגעו. אך זה לא עצם העניין. לפי הדיווחים של חברים ומכרים היהודים שנשארו שם, האנטישמיות  בלטבייה הרימה את ראשה וחוגגת בשנים האחרונות.  

באותו זמן שההודעה על בית הקברות התפרסמה,  קיבלתי פנייה מבת כיתתי לשעבר אשר עובדת כאחות בבית חולים בעיר קטנה בלטבייה בבקשה לעזור למצוא פיתרון רפואי בארץ עבור בחורה לטבית שעברה אירוע מוחי ולא קיים טיפול לחולים כאלה בארצה. העניין דורש ממני טרחה לא קטנה וזמן שאין לי.

מאז מתנהל בראשי דו שיח. מצד אחד, למה אני צריכה לתרום מזמני ולהשקיע מאמצים באיזה בחורה אלמונית לטבית בזמן שבני עמה מחוללים קברות של סביי. מצד שני קשה לי כל כך לסרב, כשאני חושבת שאולי בי אולי במקצת תלויים החיים שלה, איזה זכות יש לי לחרוץ את גורלה. בנוסף לזה אני נגד הענישה הקולקטיבית. ובכל זאת ההרגשה היא כפולה ולא נוחה.

אני בעצם כבר קיבלתי את החלטתי, אבל רציתי לחלוק כאן את הדילמה הלא פשוטה הזאת.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3996293,00.html