הבלוג של שופי

לא פעם כתבתי על זה וכותבת על זה שוב.

אני מתה על משפחתי ואוהבת מאד את עבודתי, אבל לכל אחד יש את המקום היכן הוא יכול לנוח ולמלא את המצברים. 

המקום כזה עבורי הוא מפגשי בנות. בשנה שעברה השתתפתי בקבוצת הורים והצטערתי מאד שהקורס הסתיים. למדתי המון וגם הרגשתי שזה המקום בו אני יכולה להיות את עצמי – לא לחשוב מה יחשבו עליי אחרים אפילו אם אני טועה, להביע את דעתי, לשתף בנושאים הכי פרטים ולקבל עידוד.

עוד כשגרנו בירושלים,התחלנו עם החברתי הטובה את מפגשי יום חמישי עם ילדים ובלי בעלים. המפגשים האלה הפכו אותנו לחברות הכי טובות. לפחות מבחינתי. אני מודה לה מכל הלב, שגם אחרי שעברנו למעלה אדומים היא לא מתעצלנת לבוא כל יום חמישי עד עלינו. הפגישות האלה קיבלו משמעות אחרת כאשר עלה לה רעיון גאוני – ילדים משחקים, אנחנו מנסים את המתכונים החדשים.  מזה כחודש וחצי אנחנו מייסמים את הרעיון.  הסתבר שחוץ מכיף לנסות דברים חדשים ביחד, כיף ללמוד מאחרים.  חברות אחרות הציעו לנו לארח אותנו בביתן וללמד אותנו מה שהם יודעות לעשות. יצא סדנת בישול של ממש. אני גיליתי עולמות חדשים.

אני אוהבת ללמוד, לכן האלמנט לימוד דברים חדשים עבורי בפגישות האלה הוא המרכיב חשוב מאד, אך צריכה להודות שהוא רק תירוץ. תוך כדי הבישול המשותף קורים את כל הדברים  שהצטערתי עליהם כשקבוצת הורים הסתיימה. זה גורם לי להנאה כפולה. אימצנו לנו עוד מנהג נחמד. בערך פעם בחודש בימי שישי כאשר הילדים בגן, דוחות את כל העבודות הבית ונפגשות בבית קפה, כל פעם במקום אחר. זה הדלק שלי, המפלט שלי, לזה אני מחכה משבוע לשבוע. אני כל כך מאושרת שמצאתי חברות כאלה שאני כל כך מתחברת עליהם.

חשוב לי לציין עוד משהו. גם על זה כתבתי ובכל זאת. כל כך הצטערתי לעזוב את ירושלים בגלל האמהות וילדים שהכרתי שם ופחדתי שבמעלה אדומים לא אכיר כאלה. כעבוד יותר משנה אני מודה שיש לי כאן חברות אמתיות, שאפשר לסמוך עליהם כשצריך וסתם לנהל שיחות נפש, אשר גרות במרחק הליכה מהבית והילדים שלנו הם חברים טובים.

דבר אחרון. השבוע קיבלתי טלפון משתי בנות, סטודנטיות לתואר שני בעבודה סוציאלית בהצעה להצטרף לקבוצת אמהות שיש להם רק ילד אחד במשפחה בשכונה שלנו. הקבוצה מתחילה לפעול ב-20 לפברואר. מסקרן אותי מאד מה זה. אני אעדכן אתכם.

סושי שעשינו ביום החמישי האחרון