הבלוג של שופי

במשך כמעט שבועיים התארחה אצלי חברתי הטובה מריגה. יחד חרשנו את הארץ. זה היה הביקור הראשון שלה אצלינו. ביום שישי האחרון נסענו למערת הנטיפים, משם לחוות "תבלין" ביער אשתאול ומשם המשכנו לטיול ביפו. חתמנו את הטיול בבסטה של שווארמה ביפו, מאכל שהחברה לא טעמה אף פעם ולקינוח אכלנו גלידה בחנות של ד"ר לק. זה היה יום אומנם עמוס אך קליל וכייפי.

עד שנכנסו לרכב. באופן אוטומטתי בעלי הקיש את הקוד הסודי ובמקום רעש המנוע שמענו את הצליל של הקוד השגוי. הצליל הזה ליווה אותנו במשך ארבע השעות ההבאות. בעלי נכנס לבלק אווט מוחלט.

יצאנו מהרכב בתקווה שנתאוורר קצת, נחזור והעצבעות יזכרו בקוד באופן אוטומתטי כפי שזה היה עד עכשיו. אך כניראה הלחץ גבר על בעלי ולא הצלחנו להתניע גם כעבור שעה. הוא זכר בוודעות שהקוד מתחיל מספרה 2 וכוללת רק עוד שתי ספרות נוספות. ניסינו לעבור על כל הקומבניציות אך ללא תוצאות. חייגנו לחברה, אך התקווה שמישהו יענה בערב שישי הייתה קלושה.

ופיתאום אחרי שהתחלנו לחשב כמה יעלו לנו מוניות מיפו למעלה אדומים קיבלנו טלפון. הבחור בצד השני היה עובד של חברת השכרה ממנה יש לנו את הרכב. הסברנו לו את הבעיה והוא אמר שינסה לעזור לנו, אך הוא מתנצל מראש, כי קודם הוא חייב ללכת לארוחת שבת אצל חמותו. דקה בדקה בזמן שהוא הבטיח לחזור אלינו שוב היינו בשיחה איתו. הוא איתר מישהו מחברת ההזעקות רכב שהסביר לו שאם מחכים כחצי שעה ניתן להתניע את הרכב ללא קוד, אבל אך ורק שלוש התנעות. נשמנו לרווחה. עוד לפני שהסתיים זמן ההמתנה, הבחור התקשר שוב כדי לברר מה שלומינו. אך הפתרון הזה לא צלח. הרכב לא התניע. נאלצנו שוב לפנות לבחור שברקע בכי של ילדיו והוא עסוק איתנו. אחרי אלף טלפונים, ואפס תוצאות, לא נשאר מה לעשות אלא על הבחור לנסוע למשרדי החברה, למצוא את חוזה השכירות של הרכב ובו הקוד המיוחל. השעה הייתה 23.30 , יום שישי. כעבור 40 דקות הקוד היה בידיינו ויכולנו לנסוע הביתה. והכל בזכות התושייה של הבחור.

אתמול שלחנו למשרד מכתב תודה ובערב קיבלנו במייל מכתב הבא:

צוות ב. ד שלום,

מצ"ב מכתב הערכה יוצא דופן בו תוכלו לראות את איכות השירות וההשקעה של ב. ע .ב. נתן שירות יוצא דופן בליל שישי ויצא מגדרו בכדי לעזור ללקוחות.

אנחנו בב.ד מאמינים בעובדים עם תודעת שירות וגישה שירותית ,וב. מהווה דוגמא מצוינת!

כאות הערכה לבארי אנו נעניק לו סופ"ש זוגי במלון קרלטון תל אביב.

 ואולי כאן המקום להגיד שלא הכל רע בארץ כפי שלעיתים אנחנו נוהגים לחשוב. התוודעתי לזה גם דרך העיניי החברה  מחו"ל. יש אנשים שמוכנים לעזור, גם חברות שמתגמולות את עובדיהם על העבודה טובה, אנשים שמחכייכים, נוהגים שעוצרים במעבר חצייה, אוכל טעים ונופים מדהימים.