הבלוג של שופי

היום קראתי את המאמר "להיות הורים טובים יותר ב-10 צעדים" או במילים שלי, הטעיות הנפוצות ביותר שלנו כהורים. בגלל שחלק מהטעיות נוגעות גם לי ואני משארת גם להורים אחרים, החלטתי לסכם את המאמר.

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-4125464,00.html

אלה 10 הדברים שאנחנו כהורים צריכים להפסיק.

1. נאומים ארוכים מדי. אנחנו נסחפים למונולוגים עם חזרות, שמיועדים בעיקר לנו ולא ילדים כאשר הילדים מזמן הבינו הכל.
2. שימוש במילה "לי"דוגמה: "הילד אכל לי", "הילד ישן לי"
3. רגשות אשם.מחבר של המאמר טוען שאנחנו נותנים לעצמינו הנחות כאשר מרגישים רגשות אשם, ובמקום הוא מציע לפעול ביתר אחריות ולא להסתתר מאחורי רגשות האשם ואם טעינו, אז להתנצל.  
4.  לקחת דברים באופן אישיבמילים אחרות – לא להיעלב מהילדים
5. מה שאחרים חושביםהפחד מהביקורת של אחרים רודפת אותנו מקטינה את בטחונינו. אנחנו צריכים להפסיק להתחשב בביקורת הזאת ולהיות קשובים יותר לקול הפנימי שלנו. 
6. לרחם על ילדים.ההורים אשר מרחמים על ילדים למעשה מחלישים אותם. הילדים שההורים מרחמים עליהם, חיים בתחושה שההורים לא מאמינים בהם. 
7. לתת עצות.מסתבר שילדינו לא ממש זקוקים לעצות שלנו והם מסתדרים מצוין בלעדיהן.  
8. לשים תוויות ולהשוות.תוויות מקבעות את הילדים, מחזק אצל ילד דימוי עצמי נמוך
9. לחיות את החסר. "נכון, הוא קם היום בזמן, אבל בדרך כלל בקרים אצלו זה סיוט". המילה "אבל" מבטלת את החלק הטוב שבמשפט. היא גורמת לפגיעה בדימוי ובטחון של הילד.
10. מה שהיה הוא שהיה.הכוונה שאם אתמול ילד התנהג או עשה משהו לא טוב, זה לא אומר שכך יהיה תמיד.

חלק מהדברים אני לא עושה, חלק, מודעת להם ומשתדלת לא לעשות וחלק אני בהחלט חייבת דחוף לאמץ לעצמי להפסיק. אני כן נושאת באופן קבוע בתחושה שאני אימא לא מספיק טובה ומחפשת בתוך תוכי הצדקות לעצמי, כן, חשוב לי מה חושבים עליי אחרים, הרבה פעמים אני גם מרחמת על ילדי. אני לוקחת את הדברים הללו בתור ברכה לשנה הבאה, פרויקט שאני אישית צריכה לעבוד על עצמי.