הבלוג של שופי

אני בטוחה שכל מה שאני הולכת להגיד לא יחדש שום דבר לאף אחד. ובכל זאת אני זועמת.

חמי הוא כמעט בן 90, ניצול שואה. הלך לבנק להוציא כסף, למרות החרמת כספומט ושכנועיי אשתו וילדיו לא לעשות את זה לבד. ביציאה מהבנק עצר אותו איש ואמר שהשטרות של חמי מזויפות והוא מוכן לעזור לו. חמי גירש אותו בתוקף. התפעלותו הייתה רבה, כאשר הוא ראה את האיש בכניסה לדירתו. האיש דחף את חמי בתוך הדירה, רדף אחריו לחדר, הפיל אותו ודרש לקבל את המעטפה עם הכסף. הכל התרחש מול עיניי חמותי ההמומה. חמי ניסה להיחלם, אך חמותי בקשה ממנו לתת את הכסף, רק שיסתלק. אני יכולה להבין אותה. ספק אם היא הייתה מספיקה לקרוא למשטרה ובנוסף, לא היה שום סיכוי לקשיש בן 90 לעמוד מול כוחו של האיש הצעיר.

חייבת לציין שסכום הנשדד הוא בגובה הפנסיה החודשית של חמי. להישאר בלי הכסף זה כאב בפניי עצמו, אך הוא לא העיקר. חמי שעבר גיהינום השואה ונשאר בחיים בזכות החוזק הפיזי וגם הנפשי, במצב הזה, מרגיש חסר אונים לגמרי. ולא רק הוא. חמי וחמותי מרוסקים לחלוטין, לא מצליחים לתפקד ביום יום ולא ישנים בלילה.

בתחנת המשטרה אמרו להם שזה כבר מקרה השלישי לאותו יום של תקיפת קשיש, אך עד שאין פגיעות פיזיות קשות לא מדווחים על כך בחדשות והנושא לא נמצא בשיח הציבורי. גם הסיכוי שהמשטרה תעשה משהו נמוך ביותר. חמי רק עוד מקרה נוסף בסטטיסטיקה.

אני בעד שתוקפי ילדים וקשישים יקבלו עונשי מאסר ללא קשר לחומרת הפגיעה, כי הפגיעה הנפשית לא פחותה מפגיעה הפיזית.

אני מקווה שחמיי יצליחו להתאושש מהר ככל שאפשר ולחזור לחיי השגרה. הם החליטו לשים מצלמות בדירה. אם זה יעזור למנוע את התקיפה הבאה?

אני בספק, אבל אני איתם.