הבלוג של שופי

אנחנו בצרות. יש תחושה שהם די רציניות. הנושא הכללי הוא הכסף. לא רוצה לפרט, גם לא להסביר וגם לא להתלונן. כמונו, כנראה מחפשים עבור התוכנית "משפחה חורגת" עם אלון גל. אך אנחנו לא מתכוונים לפנות עליו. איך זה קרה, למה ומי אשם לא חשוב כרגע. זה המצב. עובדה. מקווים שזמני. חייבים להתמודד עם המצב כפי שהוא.

אני לא רגילה לגזרות שנפלו עליי בזמן האחרון. לא רגילה לסרב לעצמי בפינוקים ממש לא גדולים שאני רגילה להרשות לעצמי. לא רגילה להיות תלויה כל כך בבעלי.

כל הזמן מנסה להתסתכל מן הצד על ההתמודדות שלי. הגעתי למסכנה שזה קשה ולא קשה לי בו זמנית.

מצד אחד יש בי קנאה באנשים רגילים שמסתובבים עם כרטיס אשראי, אפילו באמא שלי, נזכרת ומתגעגת לימים שהיה גם לי, מרחמת על עצמי, מבטיחה שבעוד זמן קצר הכל יסתדר, אנחנו בתהליך ההבראה, אנחנו בשליטה ויודעים מה לעשות. אפילו שזה יקח מחצי שנה עד שנה זאת לא התקופה הארוכה למדי.

מצד השני גיליתי שיש בי כחות לא להישבר ולא להיכנס לאיסטריה ופאניקה, יש בי כושר סיבולת, כוח לדחות סיפוקים שלא ידעתי עליו. אני מסוגלת להיכנס לחנות האהובה, אפילו לקניון, ממש בלי פרוטה בכיס ולצאת משם לא בדיכאון. גיליתי שאני מסוגלת לנתח את המצב וללמוד ממנו לקח, ללמוד לעריך כל שקל שנמצא בארנקי, ולהבין כמה כסף בזבזתי בעבר בלי לחשוב אפילו שנייה. בדומה לילד שכל חייו הוריו תמכו בו ופיתאום הוא התחיל לעבוד קשה ולהרוויח לבד. אני מאמינה בכל ליבי שאף פעם לא מאוחר ללמוד וזה אפשרי רק על טעיות של עצמך.

אני יכולה להגיד שאני גאה בעצמי.