גם אם שוב אעצום את עיניי...

אף פעם לא ידעתי מה זה באמת חיים

להיות סגורה בבית- רק לימודים.

על אהבה ידעתי רק מספרים,

וזה קרה לי דווקא עכשיו- בזמן הכי לא מתאים.

ועכשיו כשזה קרה אין לי מה לעשות,

אני לא מבינה ולא יודעת למה לצפות.

אני לא יודעת איך לגשת ומה להגיד

הלוואי והרגש הזה יעבור לתמיד.

לא יודעת איך זה קרה, מה זה ולמה אתה.

בסך הכל רציתי להיות ילדה רגילה,

ואז הופעת... ראיתי אותך.

עד שפעם אחת החלטתי לצאת עם חברים

לבלות ולהיות עם ילדים רגילים.

יצאנו ובילינו ופגשתי אנשים,

פגשתי אותך- נגמרו לי החיים.

נסיתי לברוח, ניסיתי להתעלם,

רק רציתי שאולי פשוט לא תשים לב.

כשדיברת התחרשתי- כשכתבת נעלמתי

אבל זה לא עבד כי עלית עליי

לא יודעת איך זה קרה, מה זה ולמה אתה.

בסך הכל רציתי להיות ילדה רגילה,

ואז הופעת... ראיתי אותך.

*קרדיט לעורכים המוכשרים שלי :)

פעם, כשהייתי קטנה, הייתי בטיילת ביחד עם ההורים.

היינו שם מהצהריים עד הערב, רקדנו ונהננו.

פתאום ההורים החליטו שצריך ללכת הביתה-

אני לא רציתי, היה לי כל כך כיף.

אניסיתי לשכנע אותם שלא אבל, הייתי קטנה ולא הייתה לי משמעות

אז סובבתי את הגב והסתכלתי אל האופק.

וכשהסתכלתי, יכולתי להישבע שראיתי את העננים נוגעים בחוף-

ממש מנשקים את הים.

אף אחד לא האמין לי אחר כך כשסיפרתי לאנשים

אבל אני יודעת שזה היה, שזה אמיתי ושזה קרה.

מאז, אני יודעת שהכל אפשרי, שהכל יכול לקרות-

הכל יכול לקרות אם רק רוצים ומאמינים.

כי כמו שהשמיים התגברו באותו רגע על חוקי המשיכה ונגעו בחול,

ככה אני בעצם יכולה להתגבר ולהצליח בהכל.