גם אם שוב אעצום את עיניי...

שוב לא כתבתי מלא זמן. אבל זה בגלל כמה דברים:

1. כבר אין לי השראה, אין לי על מה לכתוב..

2. הייתי בחזרות מטורפות למלא הופעות.

3. התחלתי להתמודד עם כמה דברים לא פשוטים, מעבר לבית ספר אחר, גיליתי מי הם החברים שלי באמת והדבר האחרון, שמשגע אותי- אני חושבת שהתחלתי להיות בתקופה של בעיות אכילה.

זה לא שאני נראית ממש ממש שמנה כי אני לא נראית ככה אבל אני גם לא נראית רזה כמו שאני יכולה להיות ויותר נכון אמורה להיות. למרות שאני משתדלת לא לאכול דברים משמינים או לאכול כמה שפחות זה לא עוזר, אני לא מרזה ואז בהתקף של דיכאון אני אוכלת ואז אני אוכלת מה שיש- גלידה, רביולי, לזניה, לחם- מה שיש אני אוכלת. אחרי זה אני עולה על משקל (בדרך כלל בפעם הרביעות או החמישית לאותו יום) לראות כמה השמנתי ונכנסת לדיכאון כי אני לא מצליחה לשלוט על עצמי. וכל יום אני מבטיחה לעצמי שזהו, ממחר אני אשאר נאמנה לספירת קלוריות ולדיאטה שלי אבל כמובן שאני לא מצליחה לעשות את זה. ולפעמים עוד אחרי היאוש הזה נכנסת לי לראש המחשבה של "אם אני אקיא זה יפתור הכל" - אבל אני פחדנית מדי בשביל לעשות את זה.

זה מתסכל אותי, פעם הייתי כמו בובה כזאת- קטנה, רזה ויפה ותמיד החדירו לי לראש שזה מה שאני כי ככה ראו אותי. היום אני כבר לא ככה... קטנה אני עדיין רזה כבר לא כל כך ויפה זה לא תיאור שיכול בדיוק להתאים לאיך שאני נראית. וזה לא שאני הוזה או משהו, אומרים לי את זה.

ויש לי את החברים האלה שאני מרגישה בנוח לדבר איתם על זה-שאומרים לי שזה לא נכון, אבל קשה לי להאמין להם כי אני רואה את עצמי יום יום במראה  אבל יש את אלה שאומרים שאני סתם מנסה למשוך תשומת לב, חבל שהם לא שמים לב למציאות כי האמת מושכת תשומת לב- לא השקרים.

ואחרי שחפרתי על הבעיות שלי יש לי בקשה, אם יש לכם רעיונות ונושאים בשבילי לשירים אני אשמח מאוד אם תשלחו לי אותם כי זה משגע אותי שאין לי רעיונות ואני לא כותבת.

שבוע טוב לכולם.