דפיקות בדלת העירו אותו. הוא פקח את עיניו לאיטו עדיין אפוף חבלי שינה.

איפה אני? מה השעה? הוא הציץ בשעון היד: 7:30 בבוקר.

בבת אחת חזר אליו הכל. הוא שיפשף את עיניו וקם בכבדות לעבר הדלת.

הוא פתח את הדלת אבל איש לא היה בעברה השני. הוא כבר התכוון לסגור את הדלת כשראה מכתב מונח על הרצפה.

הוא הרים אותו וחזר לחדרו.

מוזר, המעטפה הייתה ללא כל סימני זיהוי, לבנה ופשוטה למראה. לא היה כתוב שם נמען או מי השולח.

הוא פתח את המעטפה והוציא דף קטן מקופל.

הדף הכיל משפט יחיד: "11:00 בכיכר המרכזית, סילברהייטס".

`סילברהייטס`?, גירד את פדחתו, הוא מעולם לא שמע על המקום. זו בטח טעות. המכתב לא יכול להיות קשור אליו.

הוא הניח את המכתב על השידה ונכנס להתקלח. אח"כ התגלח והתלבש.

`אני חייב ללכת לקנות כמה בגדים להחלפה`, חשב. `אלך אח"כ`.

ב-8:50 הוא הלך לאכול ארוחת בוקר בחדר האוכל הקטן של מלון הדרכים. 

לאחר האוכל מזג לעצמו כוס קפה נוספת. ראשו היה עדיין מבולבל ממאורעות אתמול.

חדר האוכל הכיל לא יותר משמונה שולחנות. רובם היו פנויים כבר.

מלבד השולחן שלו, רק שני שולחנות היו עדיין מאוכלסים. באחד מהם ישבה משפחה. זוג הורים, בשנות הארבעים לחייהם. שניהם שמנים, הבעל מקריח. שני בניהם, בגילאי 8-12 התרוצצו בין השולחנות. הבעל נזף בהם והם חזרו לסיים את ארוחתם.

ליד השולחן השני ישבה אישה צעירה וקראה. היא נראתה לו כבת 30, נאה מאוד, לבושה בשמלה אדומה. איכשהו, היא נראתה לא שייכת למקום. היא ישבה כשצידה פונה אליו. לאחר זמן הבחין שהיא איננה מעבירה דפים בספר שבו קראה.

המשך יבוא...