זן ואמנות הליכת החתול

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

היא לא הייתה שם

הכביש היה חלק, הגשם הכה בפראות בשמשת המכונית.
הוא אימץ את עיניו והשתדל למקד אותן בדרך החשוכה.
עוד כמה דקות הוא יגיע, יפתח את הדלת והיא תחכה לו.
הוא יכול כמעט להריח את הבושם העדין על צווארה... לחוש את רכות עורה.

הנה הפנייה האחרונה. הרכב החליק לאיטו ונעצר מול הבית.
הוא התעטף במעילו ומיהר לפתח.
אור קלוש נראה בחלון הסלון..
`זה סימן טוב`, חשב בעוד הוא מסובב את המנעול.

הבית היה דומם באופן משונה. החתולה הגיחה משום מקום והתחככה ברגלו.
הוא רכן וליטף אותה.
תחושה משונה התגנבה לליבו. הוא הציץ לסלון - איננה.
אולי בחדר השינה. גם שם לא.

הבית שומם.
בוהק הדף הלבן תפש את עיניו.
הוא ניגש כשהחשש מתגנב לליבו ופתח את הדף המקופל בקפידה...

נכתב על ידי הלב הוא טאו , 13/9/2009 07:07 בקטגוריות אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי
הצג תגובות הוסף תגובה 1 הפניות לכאן קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

החיים בתוויות

קשה לנו לקבל דברים בלתי מובנים.
כדי שנוכל להכיל אותם בתפישתנו המוגבלת, אנו מפשטים ומסווגים.
לבסוף - תווית מודבקת לאדם או מצב חדש זה ואנו חוזרים לשיגרה.

בפוגשנו אדם חדש, הוא מקוטלג ומוכנס למגירה המתאימה (ואם לא מצאנו מגירה כזו, נוכל תמיד לפתוח אחת חדשה) והכל בא על מקומו בשלום.

וכך אנו חושבים כי עולמנו בשליטה, כי אנו "מבינים" אותו.

לאחר שהצלחנו למצוא את התווית המתאימה, אנו מרגישים כי אנו כבר יודעים בדיוק את השקפותיו של אותו אדם חדש, אהבותיו חסרונותיו ויתרונותיו.

שמאלני/ימני/מתנחל/צפוני/רוחני ועוד... אם מצאנו את התווית - אנחנו מסודרים.

כמובן שהדבקת התוויות גורמת את האפקט ההפוך. במקום להבין את האדם טוב יותר, אנו אוטמים את עצמנו ונדבקים לאותן השקפות שבאות כעסקת חבילה עם התווית אותה הדבקנו.

פיתרון קל לסוגייה כמובן ולא קיים.

אולי נתחיל במעט הקשבה הדדית. לא נמהר לשפוט, לסווג, לאטום את עצמנו מראש.

נכתב על ידי הלב הוא טאו , 12/9/2009 09:37 בקטגוריות אהבה ויחסים, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות הוסף תגובה 1 הפניות לכאן קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

הקופץ בזמן

אנחנו היכן שהמחשבות שלנו.

האם אנו כאן? בעכשיו? או שאולי אנחנו במקום אחר או בזמן אחר.

בסופו של דבר אנו יוצרים בעצמנו את העולם שאנו חיים בו.

את הצבעים והריחות האכזבות וההצלחות.

הרי הכל בראשנו...

למסתכל מהצד אין (ולא יכול להיות) מושג קלוש של מה או מי אנו.

מי שחי בעבר, מפספס הזדמנויות.

מי שחי בעתיד, מפספס את הכאן והעכשיו...

הבעיה היא שקל לומר אך קשה לבצע.

נכתב על ידי הלב הוא טאו , 9/9/2009 07:54 בקטגוריות אהבה ויחסים, ביקורת
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

לעלות למכון הכושר במעלית

האם אנחנו מאושרים?
מה מניע אותנו?
יש לנו מטרה?
בדמדומי היום, כאשר שאון היום מתפוגג לאיטו, לאחר שמטלות היום והערב הסתיימו...
נותרים לבדנו, עם עצמנו... האם יש לנו האומץ להביט בבואתנו בעיניים?
להביט ארוכות, באמת, בלי לספר לעצמנו את אותם הדברים שאנו מספרים לאחרים.

האם אנו למעשה הולכים למכון כושר אבל עולים אליו במעלית?

נכתב על ידי הלב הוא טאו , 7/9/2009 17:34 בקטגוריות אהבה ויחסים, ביקורת, פסימי
4 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

כינוי: הלב הוא טאו

תמונה

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להלב הוא טאו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הלב הוא טאו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה