מחשבות, הגיגים ומה שביניהם |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום טוב למות - חלק 1 המכונית החליקה במהירות קבועה לאורך הכביש המהיר... הימים האחרונים חלפו בראשו ללא סדר. שברי רסיסים של זכרונות המהולים ברגשות צפו ועלו לנגד עיניו, ללא שום סדר הגיוני. מה יעשה עכשיו, לאן יסע? יש טעם לחזור, להיאבק? כרגע, הוא ידע, לא יוכל לקבל שום החלטה. עליו להיות רחוק...
לקטע המלא...
| |
היא לא הייתה שם
הכביש היה חלק, הגשם הכה בפראות בשמשת המכונית. הוא אימץ את עיניו והשתדל למקד אותן בדרך החשוכה. עוד כמה דקות הוא יגיע, יפתח את הדלת והיא תחכה לו. הוא יכול כמעט להריח את הבושם העדין על צווארה... לחוש את רכות עורה.
הנה הפנייה האחרונה. הרכב החליק לאיטו ונעצר מול הבית. הוא התעטף במעילו ומיהר לפתח. אור קלוש נראה בחלון הסלון.. `זה סימן טוב`, חשב בעוד הוא מסובב את המנעול.
הבית היה דומם באופן משונה. החתולה הגיחה משום מקום והתחככה ברגלו. הוא רכן וליטף אותה. תחושה משונה התגנבה לליבו. הוא הציץ לסלון - איננה. אולי בחדר השינה. גם שם לא.
הבית שומם. בוהק הדף הלבן תפש את עיניו. הוא ניגש כשהחשש מתגנב לליבו ופתח את הדף המקופל בקפידה...
| |
החיים בתוויות קשה לנו לקבל דברים בלתי מובנים. כדי שנוכל להכיל אותם בתפישתנו המוגבלת, אנו מפשטים ומסווגים. לבסוף - תווית מודבקת לאדם או מצב חדש זה ואנו חוזרים לשיגרה.
בפוגשנו אדם חדש, הוא מקוטלג ומוכנס למגירה המתאימה (ואם לא מצאנו מגירה כזו, נוכל תמיד לפתוח אחת חדשה) והכל בא על מקומו בשלום.
וכך אנו חושבים כי עולמנו בשליטה, כי אנו "מבינים" אותו.
לאחר
שהצלחנו למצוא את התווית המתאימה, אנו מרגישים כי אנו כבר יודעים בדיוק את
השקפותיו של אותו אדם חדש, אהבותיו חסרונותיו ויתרונותיו.
שמאלני/ימני/מתנחל/צפוני/רוחני ועוד... אם מצאנו את התווית - אנחנו מסודרים.
כמובן
שהדבקת התוויות גורמת את האפקט ההפוך. במקום להבין את האדם טוב יותר, אנו
אוטמים את עצמנו ונדבקים לאותן השקפות שבאות כעסקת חבילה עם התווית אותה
הדבקנו.
פיתרון קל לסוגייה כמובן ולא קיים.
אולי נתחיל במעט הקשבה הדדית. לא נמהר לשפוט, לסווג, לאטום את עצמנו מראש.
| |
לעלות למכון הכושר במעלית האם אנחנו מאושרים? מה מניע אותנו? יש לנו מטרה? בדמדומי היום, כאשר שאון היום מתפוגג לאיטו, לאחר שמטלות היום והערב הסתיימו... נותרים לבדנו, עם עצמנו... האם יש לנו האומץ להביט בבואתנו בעיניים? להביט ארוכות, באמת, בלי לספר לעצמנו את אותם הדברים שאנו מספרים לאחרים.
האם אנו למעשה הולכים למכון כושר אבל עולים אליו במעלית?
| |
| |