כן, שוב. אולי פשוט עדיף שאני אחיה לגמרי את חיי בעבר. אחרי הכל, אני חייה ככה חצי מהזמן שלי. ארג.

שני דברים- ללמוד ולהיזכר. איכ.

הבעיה בראשון היא שאני לא עושה את זה. אני מחליטה החלטות או מבטיחה לעצמי ולאנשים אחרים דברים, וכמעט אף פעם לא מקיימת לא את זה ולא את זה. וגם לא את זה, במחשבה שניה.

אני לא עקבית. אני לא מצליחה להיות עקבית. אני לא מצליחה לסדר. מעולם לא הייתי בנאדם מסודר.

זאת הבעיה בקטע של הללמוד. זה שאני לא.

הבעיה בשני היא שזה כואב. זתומרת, כואב להיזכר בדברים כיפיים שהיו פעם (ולא בדברים שלא נחמדים, באופן הגיוני). זה כואב לחשוב על היום ההוא וההוא, שבו רצנו הביתה בשביל להספיק לסטארגייט, ולוידעת מה קרה בדרך, או ביום ראשון הראשון שלנו ב"נוער שוחר מדע" בכיתה ה', או בהכנות למסיבת הסיום של כיתה ו', שסימלה כל כך הרבה, או ביום ההוא שבו הלכנו לחטיבה-תיכון לפגוש את המחנכת שלנו יום לפני תחילת הלימודים, ואז חזרנו לבית של חברה שלי, שכידוע נמצא במרחק של שנים על גבי שנים (רבע שעה שנראתה כמו כמה דקות וכמו שלושים שנה בו זמנית), או בימי שלישי של הנוע"מ של שנה שעברה, שחלקם הפכו לשלישי-פיצה כי שוב, הלכתי אליה, או שיחות מסנ ארוכות ומצחיקות שנראות היום גם ילדותיות וגם כיפיות כמו שלא היו לי כבר שנים.

וזה כואב.

זה לא רק כואב, שלא תבינו לא נכון. זה כיף, זה מצחיק וזה גורם לך לחייך, לחשוב שוב על הימים ההם שבהם היית ילד קטן שרק הגיע לבית הספר, או ילד קטן שהחליט ללכת למסלול מחוננים וקיווה שהוא לא יצטער על זה שהוא עובר ביתספר והכל, או כבר מישהו שמתכונן לעבור לחטיבה, או כל תקופה אחרת באמצע. זה בהחלט גורם לך לחייך, להיזכר בכל הדברים האלה.

או, לחלופין, להיזכר ביום הראשון שבו התחלת לכתוב. ומשם, איך זה שכבר יותר משלוש שנים אתה באמת ובתמים כותב, ודברים נורמאליים וארוכים, לא רק קטעים וכאלה, ואיך זה שאנשים אפילו אומרים שזה באמת טוב. או להיזכר ביום שבו פתחת את המייל הראשון, והמסנ הראשון (והיחיד...), והאייסי הראשון (שגם הוא היחיד, גם אם הוא לא ממש פעיל...), או בבלוג הראשון שלך בישראבלוג (שבמקרה עדיין קיים). הפורום הראשון שלך, האנשים שהכי התחברת אליהם אי פעם (שוב, דרך האינטר). תוכנית הטלוויזיה הראשונה שעקבת אחריה וכמה הטעם שלך השתנה מאז, ומתי "הכרת" את תוכנית הטלוויזיה האהובה עלייך.

ולא מבחינת מחשב וטלוויזיה וטכנולוגיה- הפעם הראשונה שבה דיברת עם מי שהם היום החברים הכי טובים שלך, או היום הראשון בביתספר, או משחקי תפקידים ילדותיים ופרויקטים ילדותיים אך כיפיים ומצחיקים, וסיבובי הליכה סביב בית הספר- הן היסודי הישן והן היסודי החדש. לצאת החוצה ולשחק בגינה שבה בילית חלק גדול משעות הפנאי שלך כשהיית ילד קטן, וכיפור ראשון שאפשר לזכור, והליכות בכל השכונה על הכביש סתם כי זה כיף (אחרי הכל, כיפור), וראשהשנה ופסח כל השנה עם המשפחה.

ובזמן שכותבים את זה (או חושבים על זה, לצורך העניין), אי אפשר שלא לחייך. אי אפשר שלא להיזכר בסגנון הילדותי והפשוט שבו דיברנו וכתבנו והתנהגנו אז, ובצד הבוגר יותר שלנו כשהיינו קצת גדולים יותר. אי אפשר שלא לחייך.

ואי אפשר שלא להתגעגע לימים ההם. ואז זה נעשה כואב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ובנושא חביב יותר-

היום... 10 בלילה בשעון ארה"ב (Eastern, לכל השואלים, אם בכלל)... ערוץ Syfy, הערוץ הטוב ביותר בגלקסיה...

מקלטבאפלה עונה שלישית! פרק ראשון של העונה השלישית, "קאלי, (חלק III)", ישודר היום בערוץ Syfy, ובמקביל אליו יתרחש צ'אט חי עם ריאן רובינס! (הנרי, לכל מי שלא יודע).

אררג, קאנ'ט וואיט!

Sacntuary Season 3 Premiere, "Kali III",

Friday, 15/10, 10:00PM,

only on Syfy.

והספירה לאחור בעיצומה...

אן.