אני עובדת על משהו כבר שבוע וחצי. אני רוצה לכתוב ארבעה פאנפיקים כבר שבועיים. אני רוצה לסדר לו"ז כבר חודש וחצי. אני עובדת על פרויקטים ענקיים כבר שלושה חודשים.
ולעזאזל, אני מתחרפנת.
בשביל לתאר את הרגשתי בצורה הטובה ביותר כעת, חיפשתי ציטוט מסויים של ג'ק, מ"חלון הזדמנויות". בסצנה הספציפית הזו טיאלק בא לחפש אותו לאחר שהוא לא מגיע למשרד של דניאל לעזור עם התרגום (אני משערת, לאור משפט הפתיחה שלו), וג'ק עונה לו שהוא לוקח את הלופ הזה כהפסקה. ואז יש שתיקה לרגע וג'ק מוסיף שאם זה לא ייגמר בקרוב הוא "ייאבד את זה". (ביטוי באנגלית, בעברית זה סתם עילג). טיאלק מרים גבה בשאלה, כי כאן הוא עוד לא מכיר את הביטויים שלנו טוב כל כך (תחילת עונה רביעית, ידידיי), וג'ק מסביר לו מה זה בכל מילה אפשרית שעולה על דעתו- החל מ"מטורף", דרך "לא מסוגל לחשוב כראוי" ועד "פסיכי!!!" (עם עוד מיליארד סימני שאלה), כשתוך כדי הוא מצייר בצלחת שמולו פרצוף מחייך (עם שיער והכל) מקטשופ וחרדל, ותוך כדי ה"פסיכי!" הוא מראה אותו לטיאלק. ואז הלופ נגמר והכל מתחיל מחדש, אבל זאת לא הפואנטה.
בכלמקרה, חיפשתי את הציטוט הזה, ונזכרתי שכבר היתה לי תקופה כזו וציטטתי את זה ממש כאן, בבלוג. בכל מקרה, לא היה לי כוח להתחבר שוב (לאור העובדה שאני כותבת את זה, מובן שהתחברתי שוב חמש דקות אחרי זה), אז פשוט הרצתי חיפוש בישרא. ואכן, היה שם את הציטוט הזה, מושלם בדיוק כפי שהוא היה בפרק בפעם הראשונה, השניה והעשירית שבה ראיתי אותו.
ונחשו ממתי הוא?
אוקטובר 2009.
ומי יודע איזה חודש היום?
אוקטובר 2010.
כל אוקטובר אני מאבדת את השפיות, הא? חח, נחמד. לא, לא ממש. רע מאוד.
ולראות דבר כזה רק גורם לך לאבד את השפיות עוד יותר. כי זה מוזר מכדי שזה יהיה צירוף מקרים.
אוי, לעזאזל.
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm